בעקבות הסערות האחרונות ב'מערכות היחסים' בין יוצרים לקהל במגזרים השונים בארץ ובעולם, בואו נעשה את קצר ובלי סיפורים ספציפיים (כי זה ממש לא העניין ויש כאן סיפור גדול הרבה יותר).
יוצר או "סלב", אם אתם מתעקשים, מכל סוג, לא חייב דבר לישות המסתורית המכונה 'קהל', מכיוון שהישות הזאת לא ממש קיימת.
'קהל' היא המצאה עסקית מודרנית כדי שיהיה קל ופשוט לצרכני תוכן בעקביות להגדיר את עצמם - וכדי שהיוצר יוכל לדבר למישהו ספציפי, כביכול.
ההגדרה 'יוצר וקהל' הופכת את העסק הרגשי-מסחרי למשהו נעים יותר. כך קל יותר 'להתחבר' ולשכוח שאף אחד לא מדבר אלינו ספציפית ואת הרגשות החבויים שלנו נוכל לגלות אם נתחבר (למרות הכאב והקושי) - לשמיים המיוחדים של עצמנו. אלו שמעבר לטעם קהל רחב. אלו שנמצאים בנבכי הכנות, סיפור חיינו המיוחד והמבט הכנוע לנשגב למכוון שמעלינו.
למי שלא בעניינים, בואו נעשה את זה פשוט: בלי קשר ליוצרים ספציפיים, בעולם המודרני, בתחומי היצירה השונים, 'יוצר' - מנסה להשיג 'קהל' כדי לקבל ממנו גם משהו שאפשר לתרגם לכסף, בסופו של דבר.
הדרך לשם, כך מקובל לחשוב, עוברת דרך פרסום רב ככל האפשר (לא משנה באיזה תחום יצירה מדובר: מוזיקה, קולנוע, משחק ואמנות הפוליטיקה והתקשורת).
פרסומו של יוצר לגווניו - מתחלק לשלוש קבוצות: 1. אנשים ששמעו את השם שלו בלבד. 2. מתעניינים 'קרים' שלכל היותר יצרכו את היצירות, אבל לא יכניסו כסף. 3. אוהדים 'חמים' - משלמים. קבוצה 1 ו-2 - הן הגדולות ביותר. הן נחמדות, אך לא לכך נתכנסנו. כסף או השגת מטרה שאפשר לספור בקלפי - אין מהן והן לכל היותר מוסיפות פופולאריות ייצוגית ברשת.
אולי זה מביא כסף עקיף, חלטורות, ראיונות בתקשורת וקמפיינים - אך אלו לא דברים שבונים עליהם. ההיפך, הם עשויים אפילו להסביר את הכישלון בבניית קהל 'חם' שמשלם לך.
קבוצת האוהדים המשלמים - היא זו שאמורה לעניין את היוצר, בעיקר.
לכן, לכאורה, הוא צריך 'לספור' לפחות אותם ולחשוב 'מה הם יגידו' - כאילו היו הבוסים שלו. זהו, שלא. זאת אומרת - כן. התבלבלתם? כולנו באותו סירה. זה קורה כי מפורסמים רבים מעניקים להמונים רגש כלשהו ואנחנו נוטים לשכוח את האינטרסים ההדדיים, כי אז חוויית האהדה (אהבה?) תהרס לנו. אנחנו רוצים להתחבר, להרגיש קצת חברים מרחוק.
אמנם הקהל - הוא הבוס - אך לבוס הזה יש בעיה: הוא מחולק למיליון אנשים, נניח. רובם, לרוב, לא ינתקו קשר רגשי עם ידוען. רובם אינם קהל משלם בכלל והם משמשים כמיצג פופולאריות. הישות 'קהל' אינה קיימת כי היא מורכבת מפרטים קטנים שאינם דומים. ממגוון בני אדם אינדיבידואלים בעלי שיקול רגשי אישי בלבד. עם הרגש העדכני, כל אחד צריך לענות על השאלות: האם מה שהיוצר משדר לי כרגע - גורם לי לוותר על הכסף שאני מזרים לו? האם כעת היצירה שלו כבר לא 'מרגשת' אותי?
להנחתי, צרכן תוכן מאוהב מתעייף רק מלשאול את עצמו את השאלות הפשוטות האלה, כל הזמן, כל שכן לענות עליהן.
לכן, אולי עדיף לזכור: אפילו אם אתה קהל משלם - אתה לא ממש משמעותי בסיפור הגדול.
אתה כמו פתק בקלפי; תמיד רוצים אותך, אבל אף אחד לא אמור לפעול לפי מה שימצא חן בעיניך, אף פעם.
אדם, וכל שכן ציבורי - לא יכול להתחשב במה שהציבור רוצה. אפילו לא ה'ציבור שלו'. כל שכן אם זה בא על חשבון הרצון האישי שלו והאינטרסים ע"פ איך שהוא רואה את הדברים.
לאיש ציבור, יש מסביב, כמו לכולנו, מספיק אנשים קרובים וחשובים - שהוא צריך 'לספור' מבחינה רגשית, שמעבר לאסטרטגיה יבשה וטכנית.
ישות הפרטים הקטנים המכונה 'קהל' - לא נמצאת ברשימת השיקולים הרגשיים.
זאת האמת המעצבנת.
להתעצבן ממשהו שאהבת - זה תהליך אישי לא נעים שאף אחד לא רוצה לבצע. כל שכן כשמדובר ביצירה שהתרפקת עליה והפכת את יוצרה למעין חבר קרוב ש'מבין אותך'.
אבל כשזה קורה (וזה קורה לכולנו לגבי יוצרים, פוליטיקאים ואנשי תקשורת) - אין לנו לכעוס על היוצרים שעושים מלאכתם נאמנה כפי שהם מוצאים לנכון - אלא לכעוס על עצמנו שהפכנו לקבוצת 'אוהדים משלמים', שהתרפקנו ייתר על המידה על יצירה אנושית במקום להביט בעיניים במציאות שלנו - ולצעוק לשמיים, באופן ישיר שיחבר אותנו לעצמנו, כפי שאנחנו מוצאים לנכון. באופן מדוייק, עד כמה שאפשר, כל פעם מחדש.
עזבו סלבס ונוצץ, יש תרבות אמונית אחרת במגזין המודפס לנוער - "מקום בעולם"! מבצע חם: 10 ₪ בלבד - לשני מגזינים ראשונים, ללא התחייבות! (ניתן לבטל את המנוי המתחדש אוטומטית – בכל עת).
להזמנת מינוי - לחצו כאן >