הרב יוני לביא:
במהלך השנתיים האחרונות, עולמנו עבר טלטלה. מגפת הקורונה השתוללה בעולם ויצרה מציאות בל-תתואר. תודה לאל, נמצאו חיסונים ותרופות, ותחזית הבריאות הנוכחית הינה, באופן כללי, חיובית (אם כי מגפות עלולות להיות מתעתעות ואין דבר בטוח).
כמאמינים, עלינו לשאול את עצמנו:
מה כל זה אומר לנו?
כיצד אלוהים מדבר אלינו דרך המציאות?
אחרי הקורונה, האם עולמנו יחזור להיות כשהיה קודם לכן, או שנצא מחוויה זו "עם משמעות חדשה גדולה", כפי שבני ישראל יצאו ממצרים "ברכוש גדול" (בראשית ט"ו, י"ד)?
לפני שנתיים, הרב טוביה, הגעת לישראל מקונטיקט וביקרת בקהילה שלי בפתח תקווה, כחלק מחילוף רבני RCA-ברקאי. בילינו שבת נעימה יחדיו, ותכננתי ביקור גומלין בקהילה שלך. ואז, הקורונה הגיעה. חלפו שני קיצים מאז, ואנו עדיין ממתינים לפגישתנו הבאה.
אז, בעוד אנו מחכים – הנה הלקח הראשון שלי מהקורונה: מעט יותר ענווה. אנו מומחים בתכנון תוכניות ולשלוט בלוחות הזמנים שלנו. הקורונה הדגימה לנו היטב את הפתגם: "כל יום הוא למעשה יומיים – האחד הוא זה שתכננתי עבור עצמי, והשני הוא זה שאלוהים תכנן עבורי". במהלך הקורונה, למדנו שהדברים יכולים להשתנות ברגע. עלינו ללמוד לקבל זאת באהבה.
ומה לימדה אותך הקורונה, הרב טוביה?
הרב טוביה ברנדר:
כמה נחמד לשוחח עמך שוב, הרב יוני! כה התגעגעתי לשבת איתך בשולחן השבת שלך ולפגוש את משפחתך ואת קהילתך הנפלאה.
אתה שואל שאלות חשובות שעל כל אדם ירא שמיים לשאול. אני מתפלל שלעולם לא 'נחזור' סתם כך לחיינו כפי שהיו לפני המגפה; למדנו יותר מדי לקחים אותם הרווחנו ביושר במחיר אישי, אבדן, וסבל עצומים.
עבורי, בולטים שני לקחים עוצמתיים במיוחד.
לפני הקורונה, חיינו חיים מפנקים למדי שהיו מלאים במרחב – אידיאולוגי, חומרי, ורגשי. יכולנו להתרפק על דברים רבים כל כך בעוד שכמעט לא נדרשנו לתמורה כלשהי. ואז הגיעה הקורונה; חיינו קטנו, המרחבים נהיו סגורים יותר, הזמן, האנרגיה והמיקוד שלנו נהיו מוגבלים יותר. באותם רגעים, בעוד אנו נסוגים מכל כך הרבה, התמודדנו עם מחסור במרחב. המגפה הכריחה אותנו לשאול שאלות קשות. כגון, מה אנחנו מוכנים להקריב? ועבור מה? הקורונה אילצה אותנו למקד את ערכינו בצורה ברורה יותר.
כלקח שני (הקשור לראשון), הקורונה לימדה אותנו לחיות את הרגע. קארפה דיאם! אני חושב על כל התוכניות שנדחו, שונו, ואף בוטלו. למדנו את החשיבות של פשוט לקפוץ להיות עם חבר, להיות שם עבור אהובינו, ולקחת את הזמן לעשות את הדבר ההוא שתמיד שאפנו לעשות. הקורונה ואי-הוודאות שהזכרת החדירו אווירת זריזות לחיינו.
עם זה שהקורונה בנסיגה (בעזרת השם), אני מקווה שנמשיך להחזיק בבהירות לגבי ערכינו ושנמשיך לפעול בזריזות ונהיה שם עבור אהובינו ונשקוד על הדברים החשובים האלה שתכננו זמן רב.
בעוד אנו שואלים את השאלות האלה ברמה האישית, עלינו גם לשאול אותן ברמה הקהילתית, החברתית, והלאומית. הרב יוני, אילו מסרים לדעתך השאירה הקורונה עבור מוסדותינו וקהילותינו בכללותם?
הרב יוני לביא:
אתחיל בתמונה הגדולה. ההתמקדות שלנו במגפה גרמה לנו לשכוח שקיימות לא מעט בעיות אחרות בעולם. אם אנו יכולים להתגייס באותה נמרצות כפי שהתגייסנו לצרכי המגפה, ניתן להציל את חייהם של מיליונים. על מה אני מדבר?
בכל שעה, 4,000 אנשים ברחבי העולם מתים מרעב ומתת-תזונה; בכל יום, 14,000 אנשים מתים כתוצאה מעישון, 7,000 מתים כתוצאה מהנזק שנגרם על ידי אלכוהול, ו-3,000 מתים ממלריה. הרב טוביה, האם שמעת על ממשלות שנקטו בצעדים קיצוניים כלשהם על מנת לעצור את התמותה הנוראית הזו?
למרבה הצער, התשובה היא לא. ישנן מגפות "ברות מזל", אשר בעזרתה של התקשורת, זוכות לבמה ולתשומת לב, ויש כאלה שלא. אם האנושות הייתה משקיעה עשירית מהמשאבים שהיא השקיעה בקורונה, יכולנו להציל את חייהם של מיליונים.
עוד שיעור שלמדתי מהקורונה מתקשר לאנשים צעירים. כאשר בתי הספר נסגרו במהלך המגפה, בתי הספר עברו ללימודים דרך הזום (Zoom). בעבר, עתידנים ניבאו שלימוד מקוון יחליף את בתי הספר. המגפה לימדה אותנו שזהו רעיון נוראי. בהיה במסך אינה תחליף לקשר אנושי: טפיחה על השכם, להתרוצץ יחד או פשוט לבעוט בכדור.
אשתף עימך עוד מחשבה לגבי מגפות ולגבינו. לאברהם ניתנה משימה היסטורית: "והיה ברכה" (בראשית י"ב, ב') – על מנת להשפיע על כל המין האנושי לטובה. מאז, לעם היהודי הייתה הזכות "להדביק" עולם שלם בברכות נפלאות רבות: אמונה באל אחד, פרספקטיבה של קדושת החיים, הערכת צלם האל שבאדם, אהבת הזולת, אחריות על סבלם של בעלי החיים, חזון של שלום עולמי, ועוד. משימנו טרם הושלמה. על העולם לקבל יותר 'חשיפה ויראלית' לאהבה, חמלה, טוב לב, ותקווה. התפתחות התקשורת המודרנית יכולה לעזור במשימה זו. הבעיה היא של'ווירוסים רעים' יש נטייה להתפשט הרבה יותר מהר מאשר ה-'ווירוסים טובים'.
הרב טוביה ברנדר:
הרב יוני, אני מזדהה מאד עם תשובתך המעמיקה! היא מזכירה לי תובנה עוצמתית מחילופי הרבנים שלנו לפני חודשים רבים: הדרך המרשימה בה עמיתינו הישראלים מתייחסים לאחריות הקהילתית היהודית שלהם במטרה להיות ברכה לכל היהודים, לחברה כולה, ולעולם כולו – הרבה מעבר לגבולות קהילותינו. למרבה הצער, המושג 'תיקון עולם' נדחה לעתים קרובות בקהילות האורתודוקסיות שלנו בצפון אמריקה. כפי שמילותיך מדגישות, אין עלינו להגביל את סדרי העדיפויות הקהילתיים שלנו לאינטרסים המצומצמים מאד שלנו.
תובנה ברורה נוספת מחילופי הרבנים שלנו הייתה ההכרה בכוחו של מבנה הקהילה בתפוצות. ברחבי התפוצות, בתי הכנסת שלנו הם הרבה יותר מבניינים המשמשים למניינים או לכיתות. הם מרכזים של חסד וטוב לב, תמיכה ומעורבות, שייכות וחיבור. הם נתיבים לחיים יהודיים ושערים לסיפור היהודי. הקורונה הראתה לנו כמה ערך יש למוסדות אלה בחיי היומיום שלנו. כפי שהתבדח אחד מחברי הקהילה שלי, "ההבדל בין מנוי לחדר כושר לזה של קהילת 'ישראל הצעיר' שלנו, הוא שמכון הכושר לא מתקשר לשאול לשלומנו במהלך המגפה". הקורונה עזרה לנו להעריך יותר את ערכם של בתי הכנסת בחיינו. חלק מהיופי של הקהילות שלנו הוא שאנו נהיים הרבה יותר מסכום חלקינו כאשר אנו חוברים יחדיו.
ייתכן שכאן נמצאת ההתחלה של תשובה לשאלתך. אתה בהחלט צודק; אם אוכל לנסח מחדש פתגם עתיק, "'וירוס רע' מסוגל להקיף חצי עולם לפני ש-'וירוס טוב' מספיק לנעול את מגפיו". לפעמים הרבה יותר קל להפיץ שליליות והרבה יותר מאתגר 'להדביק' את העולם בטוב. כחלק מתוכניתנו, עלינו למצוא דרכים לרתום את כוחן של הקהילות שלנו להיות 'מפיצות-על' של האידיאלים שלנו.
בהחלט, חלק מהפתרון הוא גם להמשיך בדיאלוגים האלה ולהמשיך לחבר ולגשר בין אנשים בין הקהילות שלנו, ארצותינו, והעולם כולו. אני מצפה בקוצר רוח לשוחח עמך שוב בקרוב!
