התאגיד הוא נווה מדבר קסום ליוצרים ישראלים, בעולם מסחרי. הוא מאפשר ליצור במקצועיות ובחדווה יצירות שלא היו רואות אור ללא תקציב נקי משיקולי מסחר.
אך כמו בכל קסם, יש את אחיזת העיניים. התאגיד קיים כדי לשרת את הציבור הישראלי כולו ורוב התוכן מתאים אך ורק לצופים ישראלים מזן מסויים. הם אולי רבים, אך הם ממש לא כל הציבור המממן שמורכב (גם) ממאות אלפי דתיים וחרדים.
בלית ברירה, הציבורים הנ"ל נאלצים לצרוך תוכן מגוון מגופים מסחריים שיודעים לייצר להם אותו; תחנות רדיו מרובות פרסומות, מגזינים מלאים בתוכן שיווקי וערוצי נישה ויזואלים, דלי תקציב המבוססים על תשלומי מנויים או על ספונסרים עצמאיים.
רק שם מדברים את השפה האמיתית שלהם ונותנים להם איכות, ע"פ עולמם. רק שם הם מרגישים שמייצרים עבורם תוכן שהם מסוגלים להתחבר אליו בלי לחוש שהם בוגדים קצת בתפישת אמונתם האישית.
מהתכנים הויזואלים של התאגיד, הכסף הגדול, הם לא 'נהנים' במובן הרחב של המילה. גם אם כמה מהם צופים, זה יותר קרוב להצצה אסורה על הדרך' וממש לא לכתחילה. זה לא התוכן שהם מייחלים לצרוך בחיוך רחב ובשלווה, בכיף, כמו שמקובל.
חלק מהתכנים כוללים סאב-טקסט שלא מסתדר בעליל עם אמונתם. חלקם אפילו מעליבים את אמונתם. כשמציגים 'אותם' - מסקרן אותם לראות 'מה אומרים עליהם', אך הם חשים שלא מייצגים אותם.
כי ככה זה כשהתוכן לא מותאם עבורך מלכתחילה ומיועד לעיניים של צופי טלווזיה 'כלליים'.
עבור הציבור הגדול הזה, התאגיד הוא כמו תיאטרון כלשהו שקיים בעולם מקביל. הם אפילו לא חולמים שמגיע לעשרות מנדטים שלהם (!) גוף שידור חינמי שיציג את המורשת שעוטפת את חייהם ושלמענה הם חיים.
לעשרות המנדטים האלה יועדה מהתאגיד תחנת רדיו בשם 'כאן מורשת'. היא הייתה יכולה להפוך לגוף ויזואלי שמייצר תוכן איכותי למאות אלפים שהתייאשו מכך שממסד כלשהו יעסוק בכבוד ובמקצועיות בנושאים שמעניינים אותם: תנאים, אמוראים, שאלות ותשובות, ספרות תורנית, סיפורי אמונה והשגחה פרטית, גדולי הדור.
כן, כל הדברים שנשמעים אולי זרים - זאת ה'איכות' שמעניינת אותם.
כיום, לקהל שמחפש תוכן ויזואלי מסוגת 'מורשת' - אין שם וייצוג, כי נציגיו נגררים לפוליטיקה הישנה של שמאל וימין וספירת דתיים שעובדים בתאגיד. גבירותיי ורבותיי, כל אלו הם מסיחי דעת בלבד מההדרה הלא מדוברת של מאות אלפי אנשים ונשים שפשוט לא זוכים למימון ראוי לתכנים שלהם, לפי סדר הגודל שלהם באוכלוסיה.
דמוקרטיה ושיוויון זה לספור אותם ולהעמיד להם גוף שידור\במה ויזואלית חינמית שתצור מורשת, לפי תפישתם.
היסטוריית 'ערוץ המורשת המסחרי' הוכיחה שמורשת ויזואלית אינה מסחרית מספיק - ולכן ערוץ 'תכלת' שהוקם לשם כך נסגר די מהר, לפני כ-17 שנים. גם ערוץ 20 ואחר כך 14 נאלצו להתמקד באקטואליה - כי להפיק תוכן 'מורשת' מצריך תקציב שאינו תלוי בשיקולים מסחריים. רגע, אולי זה בדיוק המקום אליו אמור להיכנס תאגיד שנועד לציבור שמשלם עליו?
עד שיתנו לכם ביטוי מספק בגופי שידור ציבוריים - בואו אלינו. תעשו מנוי ניסיוני למגזין "מקום בעולם".
מבצע חם: 10 ₪ בלבד - לשני מגזינים ראשונים, ללא התחייבות! (ניתן לבטל את המנוי המתחדש אוטומטית – בכל עת).
להזמנת מנוי - לחצו כאן >