כך, ככל הנראה, נדמיין מסעדת פועלים מיתולוגית-קלאסית: מסעדה קטנה, משפחתית, הומה בעיקר בשעות הצהריים. סירים מהבילים של אוכל ביתי שמתבשל לאיטו מהבוקר. המנות נמזגות בנדיבות אל צלחות חצי עמוקות, לצידן פרוסות לחם עבות לניגוב שאריות הרוטב.
התפריט נשען על מוצאו האתני של בעל הבית, האוכל משביע, המחירים נמוכים, העיצוב פשוט ויעיל, והסירים הם סירים של בית - הבית שלך הרחק מהבית, או בית מדומיין שהיית רוצה לעצמך.
כשתיגמר התכולה בסירים, יסתיים היום והמסעדה תיסגר.
ההיסטוריה מראה כי לא תמיד כך נראו מסעדות שנועדות להשביע את הפועל בארץ ישראל. המסעדות הקואופרטיביות שהוקמו בשנות העשרים והשלושים, היו גדולות והמוניות ודמו יותר לחדרי האוכל הקיבוציים. מאז ועד היום המוסד עבר תמורות רבות - וכך גם הסועדים עצמם. בעבר רוב הפועלים היו עולים שהגיעו לא מכבר מארצות מוצא שונות. האוכל הפשוט הזין את גופם ואת נפשם. הוא החליף את המטבח בביתם בעת שנעדרו ממנו לטובת יום העבודה, ואולי גם הזכיר את הבית שעזבו כאשר עלו לארץ.
ממבט על קהל הלקוחות במסעדות הפועלים כיום אפשר להניח כי הן אינן מתבססות עוד על פועלים מקומיים מרביתם מהגרי עבודה ומבקשי מקלט - שכן אין הם יכולים להרשות לעצמם לסעוד בהם על בסיס יומיומי - או בכלל. ארוחת הצהריים שלהם לרוב תתקיים באתר שבו הם עובדים. במקומם, במסעדות הפועלים לכאורה, יושבים סועדים שמגיעים למקום לצרוך חוויה אותנטית ולקבל מנת נוסטלגיה.
מבחינה קולינרית האוכל של הפועלים כיום אומנם שונה, אך עצם שונותו היא במהותה הקו המקשר המצביע על מאפיינים דומים בין דרכי הסעדת הפועל במשך השנים. האוכל ממשיך להיות פשוט כדי שהפועל יכול לעמוד בו כלכלית, משביע כדי שיהיה בכוחו לשוב אל המשך עבודתו הקשה, ומחמם לב ומזכיר בתים רחוקים כדי שיוכל להתנחם בו.
התערוכה היא דיון מתמשך בשאלה מהי מסעדת פועלים בישראל, באמצעות פירוק הדימוי, ערעור בפרשנויות השונות ושבירת המיתוס. גלגוליה השונים של מסעדת הפועלים, מבטאים את התמורות החברתיות והכלכליות שהתרחשו בישראל, את רב-התרבותיות שמתקיימת כאן ואת היחס לעולה החדש ולמהגר. לילינבלום 28, ת"א.