בפרשיות הללו עם ישראל יוצא ממצרים. מפרשים רבים עוסקים בשאלה כיצד פרעה מתעקש שלא לשחרר את בני ישראל למרות המכות שמחמירות מפעם לפעם? יתרה מזאת, הפסוק ש"ה' מכביד את ליבו" נדמה כסותר את עיקרון הבחירה החופשית.
אחד ההסברים ניתן בידי הרמב"ם שבתחילת הדרך אכן הייתה לפרעה בחירה חופשית, אולם מכיוון שלא בחר בטוב, הגיע בשלב מסוים לנקודת "אל-חזור" שבה כבר אינו מסוגל לשנות את עצמו ללא הכרח חיצוני.
העיקרון הנ"ל יכול להסביר לנו תופעות בהתנהגות האנושית. לעיתים אנו מוצאים את עצמנו - במישור האישי, החברתי או הלאומי - מתמודדים עם דמויות שלמרות שהמציאות טופחת על פניהן פעם אחר פעם הן מתעקשות לגרור אותנו יחד איתן לתהום. הדמויות הללו אינן ברות-שכנוע בטווח הקצר.
עם ישראל לא מנסה לשכנע את פרעה. רודנים תרבותיים לא יתנדבו לוותר על כוחם. מה עושים? צריך פשוט לחגור מותניים ולהמשיך קדימה תוך כדי "פסיחה" מעל המקללים. ברמה המעשית צריך כמובן להיאבק אולם ברמה הנפשית אין צורך להתרגש מזעקות השבר של בעל מניפולטור, חברה כפייתית או ממיעוט (מתוקשר היטיב) שמאיים ב"מלחמת אחים".
כאשר המציאות האובייקטיבית היא ברורה וטובה, יציאה לחופש היא בעיקר החלטה נפשית שלנו. חסמו למשל את מספר הטלפון של המטרידן; תתעלמו מטרולי-רשת; אל תבזבזו זמן בצפייה בתקשורת המגויסת – ותראו שהדמויות הללו פשוט נעלמות מחייכם.
הדמיון מנפח את השעבוד הרבה יותר ממה שהוא באמת. תשתחררו מניפוחים והחמצות, מַצו את נקודת הטוב ("מצה") שסביבכם, ותראו שקל ופשוט לצאת לחירות.