קטונתי מלהספיד, איני ראוי ואיני כדאי, אולם, אסור להתעצל בהספדו של תלמיד חכם, ואשתדל לתת מעט מזעיר ממה שספגתי ומה שראיתי.
בשבועיים האחרונים, לאחר ההתדרדרות מהקורונה, כשהרב נלקח לבית החולים, התקשרו אלי משם ואמרו שאולי כדאי שאגיע להיות בעת הפרידה. באותם ימים המשפחה נאבקה על הטיפול הרפואי, סיפרתי, שאני זוכר שבימיו האחרונים של הרב נריה, כנשאל הרב אליהו זצ"ל, האם לתת לו מנות דם על מנת להאריך את ימיו, ואפילו כשכבר אינו בהכרה והוא מורדם ומונשם, ענה שכל יום שהרב נריה נמצא בעולם הזה, זו ברכה לעולם ויש להאריך את ימיו כמה שניתן, כך הרגשתי גם עם הרב.
זכיתי, ומילדות ממש, נחשפתי לרב, הוא היה חלק מתבנית נוף ילדותי, היינו שכנים קרובים של הרב הרלינג הי"ד שהגיע מכפר הרוא"ה, מחניכיו בשבט איתנים, אימי גרה במרכז שפירא והייתה מבאי ביתו, ואף נסעה עם הרבנית שתזכה לאריכות ימים דרך קבע לשעורי הרב צבי יהודה.
בעת לימודי בישיבה התיכונית, הרב נריה כבר היה חולה, והצטערתי מאוד שלא אוכל לינוק מתורתו.
כתוצאה מכך גמלה בי ההחלטה שבתום התיכון, אלך ללמוד אצל אחד מגדולי הדור.
נסיתי את ישיבת מרכז הרב בראשות הרב שפירא ולא התחברתי, בדקתי גם את ישיבת הגוש ושם הרב ליכטינשטיין לימד רק את השיעורים המבוגרים וכך הגעתי לאור עציון, כבר אז אמרו על הרב דרוקמן שהוא גדול הדור בחינוך.
זכיתי בזכות מיוחדת במינה, וביתי נישאה לבנו של אחד מוותיקי הרמי"ם בישיבה, בעת החופה, שהרב דרוקמן בירך, אבי אמר שזה דור שלישי לחופות של הרב, הרב התכבד בחתונת הורי, בחתונתי ובחתונת ביתי, גם משפחת אשתי מחוברת לרב מדורות קודמים ולמעשה הרב ותורתו מהווים את תמצית חיינו הרוחניים הפרטיים והמשפחתיים.
במודעה על הארוע הערב נכתב שאשא דברים על "בשדה המעשי של הרב", כשקראתי זאת שאלתי את עצמי מה זה? מה הכוונה? אצל הרב הכל היה קודש! כל מי ששמע את שיעוריו הכיר את סגנונו המיוחד שעיקרו הוא איחוד וחיבור בין ברי פולגתא לכדי תמונה הרמונית אחת, וכך גם לרב, לא היה שדה תורני ושדה מעשי.
לפני מספר שבועות, באשפוזו הקודם בבית החולים, הרב היה בהשגחה, ללא צורך בטיפול, ניצלתי זאת ולקחתי איתי את בני, שמגיע למצוות השנה, לביקור חולים ולשמוע ממנו על רבני ירושלים של דורות קודמים, כשדיברנו על הרב חרל"פ הרב אמר, ראיתי אותו פעם אחת בחיי והוא היה נראה לי מלאך.
בימי השבעה, הייתי מעט באהל האבלים, באותם רגעים, הגיע החברותא של הרב מימיו במרכז, הרב סעדיה שרעבי, הוא דיבר עם הרב שמעון ורמי, לא הצלחתי להבין כלום, מלבד זה שהוא, החברותא שלו, תלמיד חכם עצום, אמר מספר פעמים שהרב היה מלאך! המלאכיות שלו, פלא האדם, כפי שהרב נריה אמר, חיברה הפכים, חיברה בין קודש לחול בין הרוח למעשה והכל בשלמות מופלאה של ממש.
אינני יודע אם זכיתי ליחס מיוחד, אצל הרב, קטן וגדול היו שווים, אולם לפני קרוב לעשרים שנה, הרב הכניס אותי למספר סוגיות מעשיות והרגשתי שהרב נותן בי אמון, מאז היינו בקשר עמוק ואינטנסיבי, זכיתי!
בעשר השנים האחרונות, יצאו למעלה מ-20 ספרים של הרב, כל מי שלמד בישיבה יודע, עד כמה הרב נמנע מלהוציא את ספריו, ולהפוך "תורה שבע"פ" לתורה שבכתב, היה תלמיד אחד שהעיז להוציא את שעוריו, והתנגדותו ניכרת במעין הסכמה שכתב.
אינני יודע כיצד התגלגלה זכות כזאת לידנו, השעורים הראשונים שהרב הוציא לאור ביוזמתו ובשמו, הוצאו כאן, בנריה על ידי ובעזרת חגי שחור. היה זה, כחצי שנה לאחר ההתנתקות, באותה עת, לקראת יום העצמאות היו דעות שונות בנוגע לאופן חגיגת יום העצמאות, היה מי שאמר לא לתלות דגל ואולי אף לא לחגוג, כתוצאה מכך הרב חרג מהרגלו והחליט להוציא חוברת על חשיבותו של היום.
גם הספר הראשון של הרב שיצא עסק בעניינים אלו. הישיבה התבלטה תמיד בדגש המיוחד שהיא שמה על תקומת מדינת ישראל תחת ריבונותה, הרב ייחס חשיבות רבה אפילו לסמלי הממלכתיות.
בוגרי הישיבה וודאי זוכרים את התוספות בברכת המזון שהרב הוסיף: "הרחמן הוא יברך את מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתינו", "הרחמן הוא יברך את חילי צבא הגנה לישראל", אגב, מעטים יודעים, אולם המכון התורני אור עציון, בבת עינו של הרב, נקרא על שם ר' יצחק סטרולוביץ, שהוא זה שערך את מחזור יום העצמאות לאחר קום המדינה והיה לו קשר מיוחד מאוד עם הרב, אין לי ספק שהקשר מושתת על כך. אין מי שישכח את יום העצמאות בישיבה את הדגש שהרב שם על "חזרה מלכות ישראל יתר על 200 שנה" במסיבת חנוכה ועוד.
זכינו, והיה לנו קשר מיוחד, בנושא העשיה הפוליטית. הרב ראה את העשיה הזאת ככלי מרכזי בתחית עם ישראל בארצו.
עוד בסוף שנות ה-90, הרב דיבר איתי, ואני זוכר את זה כמו אתמול, על חשיבות העשיה בתחום הזה.
אצל הרב הייתה אחדות שלימה, הוא לא ראה כל סתירה בין חינוך והוראה בישיבה לעבודת החקיקה בכנסת בין החינוך לעשיה.
היינו מצפים לחשוב שכמי שאולץ להכנס לכנסת פעם אחר פעם, הן כנציג גוש אמונים בהוראת רבו הרב צבי יהודה והן לפני כ20 שנה, עת נקרא שוב לכהונה בכנסת ע"י הרב שפירא והרב אליהו הוא יעשה זאת כמי שכפאו שד. אך אצל הרב דרוקמן, הכל נעשה בשלמות, ולכן, עם כניסתו למשכן היה ברור לו שהוא צריך לעסוק בתחומים בעלי השפעה על העם והמדינה.
אני זוכר, שאנשי המפד"ל של אותם הימים, תבעו לעצמם תפקידים חשובים וחשבו שהרב יסתפק בפחות אך לא כך היה, התבקשתי אז לכתוב לעיתונות על כך.
אני בטוח שיעסקו רבים במשנתו המעשית ובהנהגתו הפוליטית, הרב היה מעורב לאורך כל השנים בשדה זה מכח ההבנה שהכרח שתיהיה מפלגה ציונית דתית בבית המחוקקים.
אם נתבונן לעומק נבחין, כי העשיה הפוליטית הציונית דתית, לא ינקה מבית ההוראה של מרן הרב זצ"ל, הרב ריינס יסד את המזרחי על בסיס תפיסת עולם שונה, בהמשך, חרף נסיונות רבים שלא הצליחו, להשפיע על המזרחי, הרב זצ"ל פרש מהתנועה הציונית והקים את דגל ירושלים.
הרב זצ"ל תבע פעם אחר פעם מהמזרחי שיסיר את אות הקין מהתנועה הציונית, שחרטה על דגלה שלציונות "דבר אין לה עם הדת" וראה צורך גדול בהובלת הציונות המעשית על אדני תורה וקודש כמרכיב מרכזי בגאולה.
מנהיגי המפד"ל היו ממשיכי דרכו של הרב ריינס, והשתלבו בעשיה הפוליטית מהמקום הזה.
למעשה, לבתי המדרשות הארץ ישראליים, לא הייתה נציגות פוליטית, עד שבה הרב דרוקמן והשתלב, כנטע זר, במפד"ל של בחירות המהפך בשנת 77. רק הרב, איש החזון והמעש היה מסוגל לעשות דבר כזה.
לאחר פינוי ימית, הרב פרש והקים את מורשה, נראה לי, שצעד זה, של פילוג ופרישה, נחקק עד סוף ימיו, כטעות, אם אינני טועה, הוא אמר לי זאת מספר פעמים.
ארועים חדשים משכחים את הראשונים, והיום אחרי 5 מערכות בחירות קשה לנו לשחזר את שהיה קודם, אבל למעשה משנות ה80, היצוג הפוליטי של הציונות הדתית היה במשבר.
הרב דגל במפלגה ציונית דתית כצורך מהותי, והרב ראה חשיבות גדולה בהשתלבות אנשי תורה בתוך המפלגה.
מבחינת הרב, המפלגה הינה שותפות בתהליך הגאולה ובהובלת עם ישראל בארצו וזאת ללא קשר לחשיבות הכח הפוליטי וכאמצעי לקידום ערכי הציונות הדתית מתוך הכנסת והממשלה, הרב גם ראה במפלגה כלי מנהיגותי אשר יכול לקדם את כל הציבור ולכן התנגד לפיצולים בין נציגות של בני התורה לאחרים.
הרב לא יכול היה לראות כנסת ללא מפלגה ציונית דתית, דיברנו על כך רבות. פעם אחר פעם היו נסיונות להראות לרב את העוול שנעשה לתורה ולומדיה, ואת הצורך בהקמת כח פוליטי יחודי לציבור התורני והוא התנגד לכך בכל תוקף.
בעוד ידידיו הטובים, מימי בחרותו הרב וולדמן והרב מלמד פרשו לתנועת התחיה, ולאיחוד הלאומי, הוא נשאר איתן בדעתו שיש לפעול בתוך מפלגה יחודית שכולה ציונות דתית ושענינה הבלעדי הינו הנהגת המדינה מתוך משנת התורה הגואלת.
הרב ראה בזה ממש ערך נעלה.
עם השנים, לאחר פירוק האיחוד הלאומי, הרב ציפה שתקומה תתאחד עם המפד"ל-הבית היהודי מתוך רצון לקומם את היצוג הדתי לאומי.
בערב הבחירות בהן בצלאל סמוטריץ התמודד לראשונה, אני זוכר שישבתי אצלו, להתיעצות על המשך הדרך הפוליטית. בצלאל, כמו הרב בשעתו, סרב להתמודד לכנסת, ואנו, חבריו שצעדו איתו כברת דרך ארוכה חשבנו שהוא מתאים. הרב חרג מהרגלו, היה נחרץ ואמר לי, "בצלאל זה רעיון טוב, יש לו שכל ישר".
מי שהכיר את הרב יודע שהוא היה שמירת הלשון מהלכת, הקפיד מאוד על מוצא פיו, וידוע שמדין רכילות לא משבחים אדם, לכן משפט זה חרוט אצלי.
הרב ראה צורך גדול ביצוג כזה, בסוף שיחתנו, הוא בירר איתי את זמן ההצבעה במרכז המפלגה וביקש ממני שמיד עם היוודע התוצאות אעדכן אותו בהן, כשהתקשרתי, עדכנתי אותו שבצלאל נבחר ושוחחנו על כך שמאז שהרב היה בכנסת לא הייתה נציגות אותנטית יותר לעולם התורה.
במהלך השנים הרב ליווה אותנו בכל צומת, מדהים היה לראות בכל פגישה ופגישה את חדות מחשבתו, טוהר לשונו ואופיו המיושב נוכח כל התמורות והמשקעים, כיצד הרב כיבד כל דעה וכל איש.
בשנים האחרונות הרב השקיע אין ספור שעות באיחוד המחנה, ולא חסך כל מאמץ, במסגרת זו ספג עלבונות ואכזבות, קשיים וחיכוכים, לעולם לא ראיתי אותו בטרוניה כלפי איש ובחוסר סבלנות כלפי אדם.
לאחר פרישת בנט מהבית היהודי, הרב נרתם בכל כוחו לסייע ליצוג הדתי לאומי בכנסת, כמפלגה עצמאית, לאחר הבחירות הראשונות, בסבב האחרון, הפרישה של אנשי הימין החדש, הרב קיבל אותם בחזרה ומחל על בזיונו.
מי שמצוי בעשיה הפוליטית יודע, כמה נדרש לעסוק בשפיר ושליה בשדה הזה, כמה אמוציות, כבוד, דיונים לא עינינים כרוכים בעת בנית כח פוליטי, פעמים מספר היינו על סף יאוש ממורכבות הנושאים וממלחמות היהודים, ולחשוב שהרב היה בלב ליבם של הסוגיות האלה עשרות שנים, זה לא נתפס!
דבר פלא של ממש הוא כיצד ניתן לשמור על זכות המחשבה, טהרה, קדושה, לימוד זכות, שמירת הלשון נוכח כל אלו.
בבחירות הקודמות, הרב השקיע מאמצים רבים לאיחוד מקסימלי של נציגי הציבור הציוני דתי, ביום הגשת הרשימות, הייתי אצלו בבית במשך שעות עד השעה שבה היה צריך להגיש אותן, כחצי שעה לפני המועד האחרון להגשת הרשימות, הוא קיבל טלפון עם הצעה פוליטית מפתה, אותה דחה על הסף מכח ההבנה כי חיבים להגיע לבחירות עם מפלגה ציונית דתית מובהקת.
לאחר מכן, התחיל מסע הבחירות, שהיה לא פשוט. לצד מפלגת הציונות הדתית, התמודדה סיעת ימינה תחת האות ב' עם נציגות מכובדת של דתיים לאומיים ורבים ממובילי דעת הקהל תמכו בה, גם עולם התורה לא נקט עמדה ברורה.
כשלושה שבועות לאחר תחילת הקמפיין, נפגשנו עם בצלאל. היה זה יומיים אחר פורים, הוא סח בפנינו שבסעודת פורים אמר לאביו שאינו מבין את ראשי הישיבות, וכך אמר: "בקלות יכולתי להיות עכשיו ברשימה של נפתלי במקום מכובד, לקחתי על עצמי אחריות עצומה בשביל עולם התורה ואני מרגיש שנשארתי לבד". ברמה החברית, היה קשה לי לשמוע את הדברים והרגשתי שצריך לעשות מעשה.
למחרת, ביטלתי את כל הלו"ז שלי, ונסעתי לביתו של הרב. מימי, לא באתי אליו ללא תיאום, אך הרגשתי שזה ממש פיקוח נפש, וזה גם מה שאמרתי לרב.
סיפרתי לו על דבריו של בצלאל והרב התענין במצב ושאל על תמיכת ראשי ישיבות, הוא עבר איתי שם, שם, וכמו שרק הרב יודע ירד לפרטי הפרטים והבין מיד. הרב, שנשק כבר לשנות ה90 נרתם כולו ואמר לי שיעשה כל מה שצריך, ירים טלפונים, יזום פגישות ועוד.
באותה פגישה, יצאה היוזמה של מסע הישיבות. נוכח הרעיון הזה, הרב אמר לי "ישראל, למעלה משנה לא הייתי בבית המדרש של אור עציון, איך אסתובב כעת בישיבות". הימים היו ימי הקורונה ערב הגעת החיסונים, עניתי לו, אם הקושי הוא טכני, אתיעץ עם אנשי המטה.
ההתגיסות של הרב, הפיחה תקווה באוירה שהייתה אז, תוך ימים ספורים גויסו רכזים למטה והחלה ההתארגנות למסע, לאחר יומיים הייתה פגישה אצל הרב והוא אמר, "אם לא הייתם באים הייתי מתקשר בעצמי"
באותו יום נסגר המסע, למחרת קיבלתי טלפון מנאמן ביתו יניב שאמר לי, "מה עשיתם, מדובר בסכנת נפשות, המשפחה מתנגדת, חיבים לחשוב על משהו חליפי". אך הרב, כמו הרב, כשהוא נחוש, הוא מוסר את נפשו, המסע יצא לדרך, הרב עבר מעיר לעיר ומישיבה לישיבה האוירה הייתה מחשמלת ממש, עולם התורה התגייס כולו ומפלגת הציונות הדתית התבססה במלוא העוצמה כשהרב מוביל אותה בגאון והדר.
35 שנה לאחר הטבילה הפוליטית הראשונה, קם וגם ניצב הכח הפוליטי של הרב זצ"ל ולרב דרוקמן הייתה תרומה מכרעת.
בשנה וחצי האחרונות, הרב רווה נחת מהייצוג הפוליטי, לפני קרוב לשנה, בראיון משותף עם בצלאל לציון 40 שנה לפטירת הרב צבי יהודה, הרב דרוקמן ציין כי לדעתו הרב צבי יהודה היה סומך ידו על המנהיגות הפוליטית הנוכחית.
בשבועות שלפני פטירתו, התייעצנו איתו רבות בנושאים שעלו במו"מ הקואלציוני, הן בנושא תחומי האחריות שעלינו לקחת והן בנושאי חינוך והציבור הציוני דתי, הרב דרוקמן אמר לי באחת מהפגישות האחרונות כי כהונה ומלכות יכולים לדור בכפיפה אחת, זה מצב של גאולה,
בימים האחרונים, לפני אשפוזו ופטירתו, נפגשתי איתו, בשעת לילה מאוחרת, לדון בנושא החינוך הציוני דתי בהקשרים של עבודת הממשלה, הרב נראה זוהר ממש ובמיטבו, חד מחשבה, מרוכז כולו בנושא, עירני, נחוש בדעתו וברור.
עם זאת, אי אפשר היה להתעלם ממצבו הגופני, בסוף הפגישה, בדרכי הביתה, אמרתי לעצמי, ראיתי עכשיו משהו אחר, ראיתי עכשיו נשמה, רק נשמה, זו תופעה שלא מהעולם הזה.
נפגשתי עם הרב מאות ואלפי פעמים, אולם תחושה כזאת, לא הייתה לי מעולם.
מאז פטירתו הרגשת יתמות אופפת את כולנו, שוב ושוב עולות לי שאלות, שאין מי שישיב עליהן, אני מנסה להזכיר לי את מה שענה לשאלתי לפני מספר חודשים, כיצד הדור הצעיר, שלא יראה את תלמידי הרב צבי יהודה יוכל להבנות מהרוח הזאת.
כך אמר: זה ימשיך, זוהי נשמת ישראל.
אוי לנו כי הושברנו ומי ייתן לנו תמורתו.