רקע
בהנהגת העם עומדות שתי אוטוריטות מרכזיות; האחת היא מסגרת המלכות והשניה היא מסגרת המשפט . המלכות מתנהלת ע"י המלך ובאי כוחו, והמשפט מתנהל ע"י הדיינים ה"סמוכים" חברי הסנהדרין השונים.
תחומי האחריות מתחלקים באופן בו המלכות אחראית על הנהגת המדינה ובכלל זה בנייה והתיישבות, גביית מיסים, יציאה למלחמה וכד', וחברי הסנהדרין אחראים על תחומי ההלכה, המוסר והרוח. כמובן שגם המלכות צריכה לפעול מתוך רוח התורה, "וכתב לו את משנה התורה" (מתייחס למלך) ולפעמים אף ליטול רשות מהסנהדרין לקביעת החלטותיה (דרשות הר"ן יא'). כמו כן קיימת שיטה סדורה למינוי מלך ולסמיכת דיינים.
במהלך ההיסטוריה
שתי מסגרות השלטון הללו הלכו ונחלשו.
מסגרת המשפט - ה"סמיכה" שהועברה מדור לדור נפסקה וסמכות הדיינים והרבנים הצטמצמה לתחומי "איסור והיתר", דיני ממונות בסיסיים, גיור וקידושין וגירושין. ("עבדינן שליחותייהו"). בנוסף, לא היתה מסגרת שאיחדה את חכמי ישראל אלא כל רב וכל דיין לימד ופסק באזורו.
מסגרת המלכות - ההנהגה בתחומי החיים הציבוריים והפרטיים השונים ניתנה לשליט האזורי מכוח "דינא דמלכותא דינא", ולמנהיגי הציבור היהודי המקומי שנבחרו ע"י הציבור מכוח "טובי העיר". (שו"ע חו"מ סימנים ב', שסט'). לפעמים בית הדין שימש גם כמנהיג הציבור בתחומים אלו לצד תפקידו כמנהיג הרוחני וההלכתי.
עם חזרתנו לארץ
עם שובנו לארץ ישראל ואיחוד העם, מסגרות המשפט והמלכות חוזרות ונעורות. לא עוד רבנים ומנהיגים מקומיים עם סמכות מוגבלת אלא הנהגה אחת רחבה לכלל ישראל.
הרבנות הראשית קמה ע"י הרב קוק זצ"ל מתוך מגמה להחזיר עטרה ליושנה ולחדש את מסגרת המשפט הכלל ישראלית והיא אחראית על ההלכות בתחום הציבורי ובכלל זה גיור, כשרות, נישואין וגירושין. בנוסף, ה"סמיכה" צפויה להתחדש בעתיד ואיתה גם הרחבת הסמכויות של הרבנים והדיינים. (רמב"ם הל' סנהדרין ד' יא').
מבחינת מסגרת המלכות – הסמכות והאחריות על הנהגת המדינה ובכלל זה תחומי ההתיישבות, בטחון ויציאה למלחמה, מיסים וארנונה, יחסי גומלין מול מדינות אחרות וכו' חזרו להיות בידי העם היושב בארץ. (משפט כהן קמד') מתוך כך, העם ברצונו בוחר נציגים שיפעלו מכוחו - חברי הכנסת ב"רשות המחוקקת" – והם בוחרים נציגים לממש בפועל את מגמותיהם – חברי הממשלה ב"רשות המבצעת". לכן, לחוקים שחברי הכנסת מחוקקים ולהחלטות שחברי הממשלה מקבלים יש תוקף מסוים של מלכות. הם רשאים להוציא את העם למלחמה ולסכן חיים של חיילים, הם יכולים לתקן תקנות ולגבות מיסים וכד'.
הרשות השופטת
מה מקומה ותוקפה של הרשות השופטת – בג"ץ, בתי המשפט, יועמ"ש ?
כאמור לעיל, יש שני גופי הנהגה בעם ישראל; מסגרת המשפט שבידי הדיינים והרבנים ומסגרת המלכות שבידי נציגי העם. ברור שהרשות השופטת לא פועלת מכוח מסגרת המשפט של התורה והרבנים; היא לא דנה לפי חוקי התורה והשופטים אינם דנים כרבנים או כדיינים.
האם ניתן לומר שהרשות השופטת פועלת מתוקף ומכוח העם?
במידה והרשות השופטת מתמקדת בשפיטה של אזרחים שעוברים על החוקים שחוקקה הרשות המחוקקת – חברי הכנסת נציגי העם, אז ניתן לומר זאת. עם זאת, הרשות השופטת - במסגרת תהליך האקטיביזם השיפוטי שהחל לפני עשרות שנים ושובר שיאים חדשים בשנים האחרונות – חורגת מגבולה, מתיימרת לשמש גם כרשות המחוקקת ומרשה לעצמה לפסול חוקים ולבטל החלטות של הרשויות המחוקקת והמבצעת – נציגי העם, תוך הרחבה של "עילת הסבירות". בנוסף, השופטים המתמנים מעת לעת אינם נבחרים ע"י העם או ע"י נציגיו חברי הכנסת אלא על ידי ועדה שרוב חבריה אינם נבחרי העם. כך נוצר מצב פרדוקסלי שקיימת רשות שופטת עצמאית שלא מקבלת את כוחה ותוקפה מהעם, ולמרות זאת היא לוקחת חלק משמעותי בהנהגתו. מעין האימרה "הגולם קם על יוצרו".
האם לרשות השופטת יש יכולת להגדיר את "המוסר המוחלט" ולכן יש לה תוקף עצמאי?
לא. אין לה יכולת כזאת. בנוסף, לא פעם בסוגיות בהן היה היבט מוסרי כגון "ההתנתקות", שחרור מחבלים עם "דם על הידיים", היחס למסתננים וכד' הרשות השופטת טעתה מבחינה מוסרית. היא יכולה לפעול רק מכוחו של העם.
האם גם כשהכנסת בוחרת שר שהורשע בעבר אין בידי הרשות השופטת יכולת לפסול את המינוי?
בוודאי שאנו מעוניינים לבנות מערכת פוליטית ישרה ומוסרית לחלוטין. (אורות המלחמה ג) עם זאת לפי שעה המציאות היא שגם בין חברי הכנסת יש כאלה שעוברים על איסורי תורה שונים ומשונים לצערנו ואף על פי כן הם מוכשרים מאד בתפקידם הספציפי כחבר כנסת או כשר. כך גם בצבא ובמשטרה ובמערכות ציבוריות נוספות. (שו"ת הרשב"א ה' רלח'). העם בחר בהם והעם מחליט.
כיצד ניתן לקבוע מהו רצון העם? הרי לפי הסקרים רוב הציבור התנגד למינוי השר שהורשע.
בפשטות חברי הכנסת שנבחרו ע"י העם הם שמבטאים ופועלים מרצונו ומכוחו של העם. לא ניתן לעשות מישאל עם על כל חוק ועל כל החלטה. אלה הם "כללי המשחק" המקובלים.
האם הרפורמה המשפטית תורמת לתיקון המצב?
"פיסקת ההתגברות" וביטול "עילת הסבירות" המצמצמות את כוחו של בג"ץ לעומת הרשות המחוקקת, והגדלת מספרם של חברי הכנסת נציגי העם בוועדה למינוי שופטים הם ההליכים שיכולים להשיב את הכוח והסמכות לעם, ולייצב את הרשויות השונות במקומם הראוי.
הרב ערן טננבאום ר"מ בישיבה הגבוהה בצפת ורב קהילה בחיפה סא"ל במיל'