ארגון הטרור ג'מעה איסלאמיה הכין תכניות לביצוע פיגועי תופת שמטרתם הייתה להפוך את אסיה ואת האיזור הפסיפי למדינות מוסלמיות.
תכנית זו נחשפה ב"המדריך הכללי למאבק" של הארגון, שממנו עולה גם כי ה"ג'מעה איסלאמיה" הוא ארגון מאורגן היטב, שיש לו חוקה, כללי פעולה ומבנה מנהיגותי.
אחד מעשרת העקרונות המנחים של הארגון, המופיעים בספר, הוא "אהבת הג'יהאד כדרכו של אלוהים והרצון למות כשאהיד". כמו כן עולה ממנו כי ה"ג'מעה איסלאמייה" איננו רק אוסף מקרי של "קיצוניים", שאותם אפשר לשתק באמצעות מעצר בכירי הארגון.
מאז פיגועי ההתאבדות בבאלי התברר כי הארגון דוגל בפיגועי תופת כשיטה מועדפת להשגת מטרותיו. עד לפיגועים אלה לא ביצע הארגון פיגועי התאבדות, וזאת למרות "החוקה" שלו, המצדדת בהם, אך מאז הפיגועים בבאלי בוצעו לפחות שני פיגועי תופת, והאחרון בהם היה במלון מריוט בג'קרטה.
הספר הוצג בסודיות במשפטם של מתכנני הפיגוע בבאלי במטרה להוכיח כי הארגון אחראי למותם של 202 אנשים.
בספר מדובר על הדרכתם של חברי הארגון בכושר גופני ובנשק, ועל אימונם, והוא כולל גם תרשימים על מבנה ההנהגה של הארגון, ומתאר כיצד הוא עובד. עם זאת אין נמסרים בו שמות אמיתיים של חברים כלשהם.
מנהיג הארגון מכונה "האמיר". הוא ממנה מועצות, וביניהן מועצה מייעצת ומועצה משפטית. מתחתם פועלות קבוצות אזוריות המכונות "מנטיקי", שכל חבריהן חייבים להישבע שבועת אמונים ל"אמיר".
בספר נאמר גם כי כל כספי הארגון מתקבלים מתרומות ומ"מקורות מקובלים".
הספר נכתב בתערובת של ערבית ושפת בהאסה האינדונזית, ומשטרת אינדונזיה היא שגילתה אותו בפשיטה שערכה בדצמבר במרכז האי ג'אווה. באותה פשיטה נעצרו אנשים אחדים, המכונים כיום "קבוצת סולו", באשמה שסייעו להסתיר את מנהיג ה"ג'מעה איסלאמייה" והמתכנן הראשי של הפיגוע בבאלי, המכונה "מוחלאס".
התביעה השתמשה בחלקים מהספר כדי לסייע בחקירת "מוחלאס" במשפט הנערך לו בגין חלקו בפיגועים בבאלי. חלקים מהספר שימשו את התביעה גם במשפטו של אבו באכר באשיר, הנחשב למנהיג הרוחני של הג'מע איסלאמיה.
תכנית זו נחשפה ב"המדריך הכללי למאבק" של הארגון, שממנו עולה גם כי ה"ג'מעה איסלאמיה" הוא ארגון מאורגן היטב, שיש לו חוקה, כללי פעולה ומבנה מנהיגותי.
אחד מעשרת העקרונות המנחים של הארגון, המופיעים בספר, הוא "אהבת הג'יהאד כדרכו של אלוהים והרצון למות כשאהיד". כמו כן עולה ממנו כי ה"ג'מעה איסלאמייה" איננו רק אוסף מקרי של "קיצוניים", שאותם אפשר לשתק באמצעות מעצר בכירי הארגון.
מאז פיגועי ההתאבדות בבאלי התברר כי הארגון דוגל בפיגועי תופת כשיטה מועדפת להשגת מטרותיו. עד לפיגועים אלה לא ביצע הארגון פיגועי התאבדות, וזאת למרות "החוקה" שלו, המצדדת בהם, אך מאז הפיגועים בבאלי בוצעו לפחות שני פיגועי תופת, והאחרון בהם היה במלון מריוט בג'קרטה.
הספר הוצג בסודיות במשפטם של מתכנני הפיגוע בבאלי במטרה להוכיח כי הארגון אחראי למותם של 202 אנשים.
בספר מדובר על הדרכתם של חברי הארגון בכושר גופני ובנשק, ועל אימונם, והוא כולל גם תרשימים על מבנה ההנהגה של הארגון, ומתאר כיצד הוא עובד. עם זאת אין נמסרים בו שמות אמיתיים של חברים כלשהם.
מנהיג הארגון מכונה "האמיר". הוא ממנה מועצות, וביניהן מועצה מייעצת ומועצה משפטית. מתחתם פועלות קבוצות אזוריות המכונות "מנטיקי", שכל חבריהן חייבים להישבע שבועת אמונים ל"אמיר".
בספר נאמר גם כי כל כספי הארגון מתקבלים מתרומות ומ"מקורות מקובלים".
הספר נכתב בתערובת של ערבית ושפת בהאסה האינדונזית, ומשטרת אינדונזיה היא שגילתה אותו בפשיטה שערכה בדצמבר במרכז האי ג'אווה. באותה פשיטה נעצרו אנשים אחדים, המכונים כיום "קבוצת סולו", באשמה שסייעו להסתיר את מנהיג ה"ג'מעה איסלאמייה" והמתכנן הראשי של הפיגוע בבאלי, המכונה "מוחלאס".
התביעה השתמשה בחלקים מהספר כדי לסייע בחקירת "מוחלאס" במשפט הנערך לו בגין חלקו בפיגועים בבאלי. חלקים מהספר שימשו את התביעה גם במשפטו של אבו באכר באשיר, הנחשב למנהיג הרוחני של הג'מע איסלאמיה.