יו"ר הכנסת ח"כ אמיר אוחנה נשא הבוקר (שלישי) דברים בכנס ירושלים של העיתון בשבע ואתר ערוץ 7 והתייחס להעברת חוקי הרפורמה במערכת המשפט בקריאה ראשונה במליאה.
"הלילה נפל דבר בכנסת. התיקונים הנחוצים כל כך, למערכת המשפט, ולהסדרת היחסים בינה לבין הרשות הדמוקרטית ביותר, הכנסת, התקדמו, וניתן לומר, צעד קטן בחקיקה, צעד ענק בריבונות. אם יבקשו לתמצת את כל הרפורמה המשפטית הקוראת עור וגידים, יהיו אלה שתי המלים הבאות, ובסופן סימן שאלה", פתח אוחנה.
הוא הוסיף: "מיהו הריבון? התשובה הדמוקרטית היחידה לשאלה זו, העם הוא הריבון. העם.
העם מאציל אמנם את ריבונותו, כל אחד לפי השקפתו לכנסת, לכן הכנסת משקפת היטב את רצון הריבון, אך הריבון הוא העם, ואחת לתקופה בכוחו גם לומר את דברו, ולהחליף את נציגיו, כפי שעשה לאחרונה. זו הסיבה ולא אחרת, שטוב, נכון וצודק, שהמילה אחרונה תהיה של העם, באמצעות נבחריו, ועל ידיו יתקבלו ההחלטות. הוא בהכרח, ולא השופט, יבוא לתן דין וחשבון לפני הריבון, מעת לעת, ויבקש את אמונו, אם יזכה בו, יוסיף לייצגו, ואם לאו, לא".
"במה דברים אמורים? הזכירו אתמול את מגילת העצמאות, לא מצאתי בה אף איזכור לאופן בחירת השופטים. איפה כתוב שבוועדה למינוי שופטים חייב להיות רוב למערכת המשפט? איפה כתוב שהציבור באמצעות נבחריו חייב להיות מיעוט בוועדה זו? התשובה היא בחוק. ומי קובע את החוק? המחוקק. לכן, המחוקק אתמול אמר את דברו, שלא תורה למשה היא מסיני, ואפשר לשנות את החוק, לא יקרה כלום אם השיטה הישראלית למינוי שופטים, שהיא כל-כך מוצלחת, עד כי מספר המדינות שאימצו אותה היא בדיוק אפס, תעבור רענון, שיעניק יותר משקל לציבור, באמצעות נבחריו. לא במקום השופטים, אלא בצידים, כדי לקבל מערכת משפט יותר מגוונת, פלורליסטית, פתוחה לגוונים השונים, המרכיבים את הפסיפס הישראלי. הלזה יקרא קץ הדמוקרטיה? האלה הן אבני היסוד עליהן מושתתת מדינתנו? ועל כך יש להבעיר אותה על יושביה? הזאת השריפה שתכלה את אסמנו?", תהה אוחנה.
הוא הדגיש כי "ישראל הבוקר, הרבה יותר דמוקרטית מישראל של אתמול ומחר, בעזרת ה' תהיה עוד יותר דמוקרטית מהיום. ולא, אין כאן אי הבנה של המושג דמוקרטיה, כפי שניסו בהתנשאות ללמדנו בפקולטות למשפטים. יש כאן כבוד לערך הבסיסי של המושג הזה: העם. שמאז 77 יש הסבורים שצריכים להחליף את העם. העם שבחר מי ייצג אותו, ויקבל עבורו את ההחלטות. העם שהקריב, ולצערנו יוסיף ויקריב, את היקר לו מכל, כדי להיות עם חופשי בארצנו. העם. יש המהלכים אימים מפני עריצות הרוב, כאילו העם רע בבסיסו, ואסור שנציגיו יקבלו החלטות. אלה הם אותם אנשים שחיו פה בשלום שנים רבות כל כך, עם עריצות המיעוט שמצא דרך לשלוט מבלי להיבחר. ובכן, לא עוד. לא עוד עריצות המיעוט, אבל כן התחשבות במיעוט".
לדבריו, "רוב החברה הישראלית משתייכים לקבוצות מיעוט שונות. אנו עם הזוכר היטב את עברו. אין רוב בכנסת לזדון, לרוע, ולאכזריות. אין לזה רוב בעם ישראל, אין לזה רוב כאן בירושלים. ירושלים אינה עיר ככל הערים, היא סמל, אליו כספו יהודים דורות, אך מעולם לא דבקה לשונם לחכם, כי לא שכחו אותה. הגמרא אומרת שירושלים לא התחלקה לשבטים, זו העיר המאוחדת".
אוחנה סיכם את נאומו אומר כי "החלטות יתקבלו, אם אפשר בהסכמה רחבה, ואם לא, גם זה קורה, ברוב קולות. אך בסוף מירושלים השלמה והמאוחדת, תצא הבשורה הטובה, שתאחד את כולנו לעם אחד. זאת יש לזכור, תומכים ומתנגדים, אוהדים ומפגינים, אנחנו אולי יריבים פוליטיים, אך איננו אויבים, כולנו בני עם אחד, שידע את הנוראות ברדיפות ובפעות, עם שאיבד מיליונים ושילם מחיר כבד על עצמאותו, עם שיידע בעת הצורך, אם יקום עלינו צר ואויב, לשמור ולהגן איש על אחיו. עם ישראל. וישראל, היום ומחר, תוסיף להיות מדינה יהודית, דמוקרטית, וריבונית".