לפני כשנה התרחש אחד האירועים הבולטים ביותר שאפשר לקחת, כדי להוכיח עד כמה שופטי בג"ץ בטוחים שמעמדם נישא מעל נבחרי העם. האירוע הזה הוא פרסום פסק הדין בו החליטו העליונים, ברוב קולות, להעניק את פרס ישראל לפרופ' עודד גולדרייך - למרות ששני שרי חינוך, משתי ממשלות שונות, יואב גלנט ולאחריו יפעת שאשא ביטון, סברו שאינו ראוי לכך.
מאחר וחתם על עצומות הקוראות להחרמת אוניברסיטת אריאל, וכן על פנייה לפרלמנט הגרמני לבטל את קביעתו שתנועת ה-BDS היא אנטישמית.
לא מדובר כמובן בהתערבות היחידה של בג"ץ נגד סמכותם של שרים מכהנים, פשוט במקרה הזה היו שניים כאלה. אפשר היה לקחת גם דוגמאות אחרות. למשל ביטול החלטות שרי פנים לגרש מישראל פעילי BDS, מסתננים בלתי חוקיים. התערבות בג"ץ נגד השר לשלול מעמד תושבות ממחבלים ועוד.
בנוסף לכך, בין 2010 ל-2021 התערב בג"ץ 16 פעמים בחקיקה של הכנסת, לא כולל פסילת מינויים וביטול תקנים שביצע גם כן.
אלו הסיבות העיקריות שבגינן מעט מאד חברי כנסת, כולל חברי אופוזיציה, מכחישים את העובדה שיש בעיה במערכת המשפט.
הרשת מלאה בסרטונים של יאיר לפיד, גדעון סער, זאב אלקין ואחרים, שמדברים באופן חמור נגד נזקי האקטיביזם השיפוטי וסכנותיו. כולל ציטוטים מפי נבחרים לשעבר, כמו ציפי לבני ובוגי יעלון, טומי לפיד ז"ל. בקיצור מערכת המשפט זקוקה לתוכנית הבראה.
אז על מה כל הבכי והנהי? מה בכל זאת מוציא מאות אלפי אזרחים להפגין נגד הרפורמה בכזו דאגה כנה? הרי החשש מפני פסקת התגברות ברוב של 61 לא יכולה להיות הסיבה, מפני ששר המשפטים הכניס סייג לפיו הכנסת לא תוכל להתגבר על חוק שפסל בג"ץ פה אחד. וככל הנראה גם הוצאת עסקני לשכת עורכי הדין מן הוועדה לבחירת שופטים לא ממש מטרידה מישהו.
גם מניעת ההתערבות של השופטים בחוקי יסוד, לא אמורה להכשיר קריאות למרי אזרחי, גם לא סחיבת טנקים ממלחמת יום הכיפורים או שלילת הזכות לתנועה של אם לילדה אוטיסטית רק בגלל שהיא חברה בקואליציה.
אז האמת המרה דווקא מספרת סיפור אחר לגמרי. סיפור חברתי סוציולוגי. על אנשי שמאל מתון. ויש הרבה כאלה במנעד שבין מפלגת העבודה ליש עתיד כולל. אנשים שפשוט מרגישים שהגה השלטון מתרחק מהם יותר ויותר עם השנים, בגלל אתגרים דמוגרפיים ושינויי תרבות המתרחשים במדינה.
בוודאי שרובם המוחלט הם אחלה אנשים. משלמי מיסים, משרתי מילואים, מניפי דגלי ישראל ומסתבר גם חובבי מגילת העצמאות. הם פשוט נמצאים בתחושה עמוקה שהגה השלטון לא בידיים שלהם יותר מדי שנים וזה מתסכל אותם.
הם האחים שלנו ואסור לשכוח את זה. אבל באותה מידה גם אנחנו האחים שלהם. ומשפחה לא בוחרים. בחירות זה משהו שעושים בקלפי. שם, מה לעשות, נמצא רוב דווקא לאחים שכן בעד תיקון מערכת המשפט. כשם שהיו בעד מתווה הגז ובעד חוק יסוד הלאום. זו לא סיבה לגירושים, לא סיבה לעורר את משקיעי העולם נגד המשפחה. וודאי לא סיבה לשליפת התותח הקדוש מהמחסן כדי שירה שוב על האלטלנה.
כפי שבהסכמי אוסלו המדממים ובגירוש מגוש קטיף, עמדו אחינו על כך שצריך לקבל את גזרת הדמוקרטיה, כך גם בפעם הזו, מדובר באותה ציפייה.
זה לגיטימי לגמרי לעמוד בנחישות וברגישות מול האחים שלנו ולומר להם- אנחנו אוהבים אתכם. אבל בבקשה- כבדו את עקרונות המשחק הדמוקרטי ההוגן. ממילא מימין ומשמאל מסכימים שצריך לתקן את מערכת המשפט הישראלית.
--
מתן פלג הוא יו"ר תנועת אם תרצו.