אנו מתקרבים לימי חג פורים, חג הצחוק. צחוק מתרחש כאשר אנו מופתעים באופן קיצוני. תינוק צוחק כאשר מפתיעים אותו ב"קוקו"; מבוגרים צוחקים ממופע סטנדאפ שמתאר סיטואציות שמסתיימות בשורה מפתיעה ("פאנצ'). המילה צחוק היא צירוף של המילים "צא מהחוק". יש מסגרת, יש חוק, ואנו יוצאים ממנו – מה שמעניק לנו תחושת חופש.
צחוק טוב זו היכולת לראות דברים מעבר לחוק, מעבר למציאות הגלויה הנראית לעין. במילים אחרות: פרספקטיבה ופרופורציה. אנשים שטחיים מסתכלים על הכאן והעכשיו; על החוק נוכחי שנראה חונק ומאיים. "אשת החיל" לעומתם "שוחקת ליום אחרון" – היא צוחקת למוות בפנים כי יודעת שיש נצח גדול יותר שינצח גם את חוק המוות. הילד היהודי הראשון בעולם – שנולד כנגד כל חוקי הטבע – נקרא יצחק; ההומור היהודי החזיק את עם ישראל בתקופת קשות; זהו ה"נהפוך הוא" של פורים; זוהי התקווה שיהיה טוב.
גם מול הקושי הנוכחי ניתן לקחת פרופורציה. המחשבה שתהיה מלחמת אחים במדינת ישראל היא מצחיקה. לא רק מצד "אחדות נשמת ישראל" אלא גם מתוך הבנה אזרחית פשוטה: החברה היהודית במדינה היא קטנה ומעורבבת בקשרי דם ושכנות שאינם מאפשרים מלחמת אזרחים. אנו לא חיים באוטונומיות גיאוגרפיות רחוקות כמו הצפון והדרום במלחמת האזרחים בארה"ב, או קבוצות אתניות שונות כמו בסוריה. מי שמאיים "להשתמש בנשק" או ש"כוחות הביטחון יהיו בדילמה למי להקשיב" חי בסרט. נראה לכם שחייל בחטיבת גבעתי שמתנגד לרפורמה יירה על הבן דוד שלו בחטיבת כפיר שתומך בה? (לגבי גולני וצנחנים אני לא נכנס...).
גם המאיימים ש"ייקחו את הכסף שלהם וירדו מהארץ" מגחיכים את עצמם, במחילה. מי שמשקיע כסף במדינת ישראל כיום לא עושה זאת בשביל העיניים היפות של הרצל אלא פשוט כי זו מדינה פורחת ומשגשגת. לאן תעזוב? לרוסיה? לאירופה שטופת המוסלמים? או שאתה חושב שמחכה לך בית בבברלי הילס בארה"ב?
אף אחד לא מזלזל בקושי שעומד לפנינו. ברור שכבר ישנם נזקים – ועוד יהיו – מהמתח הנוכחי, אבל פרופורציה. מדינת ישראל חזקה ועברה משברים גדולים מאלו. בינתיים נצחק קצת; פורים שמח!