לפני כשנתיים הגיע אליי תמיר, חבר של חבר. הכרנו בחתונה משפחתית. הבחור חסון, צעיר ונמרץ, ומשיחה קולחת על כוס טקילה בין סבב ריקודים אחד לאחר, התרשמתי שאין קיר שהוא לא יוכל להזיז.
הבחור התחתן לא מכבר עם בחורה בשם רינת, ושניהם ביקשו לקבוע איתי פגישה במשרד כדי לחשוב יחד איך משקיעים בנדל"ן. כמות המוטיבציה ששררה בחדר בעת הפגישה יכולה הייתה להזין גדוד שלם. תמיר ורינת הקשיבו בדריכות ורצו לבצע כל משימה, קטנה כגדולה, בדרך להשקעת הנדל"ן הראשונה שלהם.
ניסיתי להכווין אותם לרכישת דירה, אבל תמיר רצה 'השקעות של גדולים'; מולטיפמילי בחופי פלורידה. יחד עם שלושה בחורים מהצוות הם יטוסו ויכבשו את היעד. גם רינת, מצידה, לא התנגדה לירח דבש במיאמי. דבר נוסף שהם הסכימו לשקול היה השקעה בפרויקט למגורים ביפו – להלוות השלמת הון עצמי ליזם מנוסה שמבקש להגדיל את זכויות הבנייה על המגרש.
"אני לא מוכן להתקדם איתכם לאחת מההשקעות המסוכנות יותר", אמרתי, "זה לא השלב. את הכסף הראשון מהחתונה וכמה שקלים נוספים מהמענק אסור להפסיד. אסור לחשוף אותם לסיכון משמעותי. אני מציע לכם לרכוש דירה באזור מתפתח, לגייס עוד 150,000 ש"ח ואיתם להתחיל ולהשקיע".
תמיר – ורינת בעקבותיו – היו נחושים וסירבו להקשיב לי, ורק כאשר הכנסנו את אבא של רינת לתמונה הזוג השתכנע. האבא סיפר שגם הוא, כשהיה צעיר ונמרץ (כיום הוא פחות צעיר אבל יותר נמרץ, דמות מוכרת בתחום הבנקאות), רץ אחרי הצבא להשקיע ב'מיזם העתיד' שיעזור לו להתחיל את החיים מנקודת מוצא אחרת, ועד היום הוא ממתין לחלוקת הרווחים. "אם אצליח למנוע מכם את עוגמת הנפש שהייתה לי באותן השנים, ארגיש שכל ההפסד היה שווה בשבילכם", אמר.
ברוב נדיבות התקשר אבא של רינת לאמא של תמיר, ושניהם הסכימו להעמיד יחד לזוג הצעיר הלוואה של 200,000 שקלים להשקעות נדל"ן, בשני תנאים. הראשון – תמיר ורינת ינהלו את ההשקעה, אך הדירקטוריון שכולל את שני ההורים יאשר כל צעד, והרווחים יתחלקו בשווה בין ההורים והזוג הצעיר. אם יהיו הפסדים – בני הזוג יחזירו כ־25 אחוז מההון במשך החיים. והתנאי הנוסף – פעם בחצי שנה, פגישת עדכון במסעדה סינית, על חשבון ההורים.
זהו פרק מתוך הספר "יותר נדל"ן משכל", ספרו של דביר דמרי, יזם נדל"ן ובעל קרנות השקעה בנדל"ן.