תגובה למאמר - "חיכינו לה 2000 שנה, תשמרו לנו על המדינה"
קראתי את מאמרו של הרב גורדין החרד לגורל המדינה - מבקש ללמוד ממעשה רחבעם כי יש לעצור את חקיקת הרפורמה, להתפשר ככל שניתן כדי לשמור על היריעה פן תקרע. קראתי ותמהתי.
תמהני עליך, כבוד הרב שאתה מביא דוגמא וראיה ממעשה רחבעם. במעשה רחבעם כידוע נטה רחבעם אחרי הצעירים ולא אחרי הזקנים שייעצו לו לשמוע לזעקת העם, להקל עליהם בנטל המס הכבד. רחבעם בחר בעצת הנערים ומאס בעם, כלומר בחר במיעוט על פני דעת הרוב, בחר בעצת חבריו על פני רצון רבבות עמך בית ישראל. וכל זאת הייתה לו, כפי שמתאר הנביא – בגזירה מן השמים, כדי לקיים בו מה שהבטיח הנביא לאביו שלמה כי בימי בנו תקרע הממלכה.
אם כבר למדנו דבר מה ממעשה רחבעם – הרי כך למדנו – כי יש להקשיב לרצון ולבחירת העם, שאין לך חכם ונבון כעם ישראל. והוא הדין והוא הלימוד לימינו אלה – שהרי בחירת העם ברורה לחלוטין – 64 מנדטים – רוב מובהק אמר את דברו באופן ברור מה טוב ונכון עבורו. מדובר ברוב מובהק וחד משמעי – אל מול 46 מנדטים בלבד של שמאל יהודי – שהם אחים אהובים ויקרים ללא כל ספק. זכור כבוד הרב, לא רק השמאל הוא 'העם', אלא גם אחינו משדרות, מבאר שבע, מאשקלון ומקרית שמונה, אלו ששמו בקלפי פתקי ליכוד, ציונות דתית ועוצמה יהודית, ועמם אחינו החרדים שהצביעו וידעו בדיוק למה הם מצביעים.
כן כן, גם הם 'העם', ובמקרה הם גם הרוב. ואם היה רחבעם חי, נראה לי שהיה לו לשמוע, על פי משלך – דוקא להם. העמדת המשל – כאילו רחבעם – דהיינו לוין או רוטמן כנמשל עומדים באטימות מול כל העם הזועק לעברם דבר אחד והם אוטמים לבם ועושים דבר שני – מעוות מן היסוד.
אתה מדבר בחשש מפני מלחמת אחים שעלולה לפרוץ, מבכר ומבקש הפסקת חקיקה לשבועיים. טעות בידך כבוד הרב, משום שנראה לי שאינך קורא נכונה את המפה. זה נכון – השמאל היהודי מתנגד, שלא לומר חרד מפני הרפורמה המשפטית – שלא בצדק כמובן. אך הגרעין הקשה – המפגינים בתל אביב ובאיילון, ולא, אין שם לא חצי מיליון, לא רבע מיליון ואפילו לא מאה וחמישים אלף איש, אינם מתכוונים לשמוע או לקבל פשרה – בטח לא פשרה שתוכל לעלות ולהתקבל על לבו של הימין. ולכן, אין לך מתכון לאנרכיה במדינה יותר מעצירת החקיקה שתוכיח למפגינים אך ורק דבר אחד – יש להחריף את צעדי המחאה כדי למחוק ולבער את הרפורמה כליל, וכך יש להם לנהוג מעתה בכל חקיקה או מהלך משמעותי שהממשלה שהוכחה כלחיצה תעשה. וכי אתה באמת חושב ששבועיים ירצו אותם והכל יבוא על מקומו בשלום?
מפגיני הרפורמה אינם רבים ממפגיני ההתנתקות, ואף אחד לא התרגש מהם יתר על המידה. אפשר לנשום – מדינת ישראל ידעה מחאות קשות ושרדה מצוין כדי לספר. כך היה בהסכמי השילומים, כך היה בהפגנות מלחמת שלום הגליל וכך היה גם בהתנתקות. לא כל מחאה חריפה היא מלחמת אחים, לא כל ויכוח, נוקב ככל שיהיה הוא סכנה לשלומה של המדינה, ועברנו כאן אפיל ורצח פוליטי של ראש ממשלה. אדרבה. אני חושש בהרבה לשלומה של מדינתנו אם תתקפל הממשלה שנבחרה ברוב מוצק וברור אל מול המיעוט המוחה: מה יבינו שכינינו בסוריה ובלבנון, מה יבינו במצרים ובשכם על כוחה של הממשלה הנבחרת? במועדון שלנו במזרח התיכון מכבדים את החזק, חוששים מהבריון.
זה לא אומר שצריך להתייחס למפגינים בגסות או כבריון, זה לא אומר שצריך להכניס אצבעות בעין. בינתיים אני רואה את שמחה רוטמן, את לוין ואת נתניהו פונים פעם אחר פעם להידברות – באין יד מושטת חזרה. רוטמן אף הרחיק ופנה להידברות חד צדדית בבית הנשיא ועם גורמים נוספים כדי לבחון על מה ניתן לוותר מבלי שתעוקר הרפורמה מיסודותיה הכה חשובים.
אכן, חיכינו למדינה הזו 2000 שנה, וזה בדיוק סוד כוחה: כולנו רוצים לשמור עליה מכל משמר, שמאל וימין כאחד. עמנו עתיק דיו, מנוסה דיו, אוהב דיו כדי לדלג מעל המשוכה הלא נעימה הזו ולהמשיך את המסע הנצחי שלו, אולי מעט צולעים בטווח הקרוב, אך מחוזקים בהרבה במעלה הדרך.