הרוחות סוערות לאחר הרצח הנורא של שני האחים מהר ברכה. בערב שלאחר מכן נערכה הפגנה בחווארה שהתפתחה לפעולת תגמול. בדברים הבאים ברצוני להציג את היחס הראוי לפעולות מעין אלו.
שאלות כבדות משקל מעין אלה צריכות להתברר על ידי גדולי הפוסקים שבדור. עיקרי הדברים מבוססים על דברים ששמעתי מרבותיי, הגר"א שפירא והגר"ש ישראלי, לאחר פרשת "המחתרת היהודית", ועל דברים רבים שכתב אמו"ר במהלך השנים.
תנאים להפעלת אלימות
שלא כמו הנצרות, היהדות אינה יפת נפש. היא לא שוללת על הסף שימוש באלימות. אולם ההלכה דורשת לעמוד בארבעה תנאים כדי להשתמש באלימות; והדבר מותר, ואף ראוי, רק כאשר כולם מתקיימים במלואם:
(א) סמכות. (ב) צדק. (ג) הכרח. (ד) תועלת.
התנאי הראשון הוא סמכות. לבית הדין מותר להעניש חוטאים, ורק הוא זה שמסמיך את גואל הדם להרוג את הרוצח. למדינה מותר לצאת למלחמה וליזום פעולות תגמול כואבות, אף אם זה יוצר ענישה קולקטיבית. ברמה העקרונית מותר למדינה אפילו לפגוע בחפים מפשע בצד השני כדי ליצור הרתעה. מי שמפעיל אלימות בלי סמכות, עושה מעשה בלתי מוסרי בעליל, גם אם יש לו את כל הסיבות לעשות את זה.
התנאי השני הוא צדק. מותר להפעיל אלימות רק כאשר היא צודקת לחלוטין. כאשר מדובר בענישה, עליה להיות תוצאה של משפט. נקמתו של הקב"ה בשונאי ישראל קשורה תמיד במשפט. אדם פרטי הפוגע בערבי שאין עליו מידע ספציפי מבצע ענישה ללא משפט, והדבר אסור. הצדק במלחמה הוא ברמה הקולקטיבית, ולכן מותר למדינה לגבות מן האויב כעם מחיר כואב גם אם נפגעים מכך חפים מפשע. אולם יחידים מעם אחד הפוגעים ביחידים מעם אחר שלא בשליחות המדינה שלהם, עושים מעשה בלתי מוסרי.
התנאי השלישי הוא ההכרח. אלימות מותרת רק כאשר היא הכרחית. איך אנשים פרטיים מחליטים על דעת עצמם שצה"ל לא מסוגל להגיב כראוי על רצח כל כך מזעזע ולקבוע שהכרחי להפעיל אלימות באופן פרטי?
התנאי הרביעי הוא היעילות: אלימות מותרת רק כאשר היא מועילה, ורק כ"מוצא אחרון". אלה שפעלו בחווארה משוכנעים שמה שעשו יועיל להביא ביטחון, אולם ייתכן שההפך הוא הנכון, ולהם אין כלים מספיקים כדי לשקול את זה. מדינת ישראל נתונה ללחצים בינלאומיים כבדים בכל הנוגע למלחמה בטרור, וכאשר מתפרסמות תמונות המראות את הערבים כקורבנות מסכנים, זה פוגע במישרין בחופש הפעולה של צה"ל. גם אם זה מביא תועלת נקודתית במקום וזמן מסוימים, הוא גורם נזק בטחוני גדול בהרבה בטווח הרחב.
זאת ועוד. אירוע "ספונטני", יודעים כיצד הוא מתחיל, אבל לא יודעים כיצד יסתיים. למארגנים אין שום יכולת לשלוט על התפתחות האירועים – לא בתוך האירוע עצמו, ולא באירועים אחרים שלוקחים ממנו השראה. זה יכול ליצור השלכות מסוכנות – גם ברמה המעשית וגם ברמה המוסרית, כאשר מעשים כאלה ילכו ויסלימו עד למקומות שקשה לשער. האם אנו מוכנים למצוא את עצמנו במצב של הרג הדדי בין אנשינו לבין חיילי צה"ל?!!!
ברמה הלאומית
אנו נמצאים בתקופה מתוחה מאוד בתוך העם, כאשר הוויכוח על התיקונים במערכת המשפט קורע אותו לגזרים.
ההלכה רואה חשיבות עצומה בשמירה על סמכותה של המדינה. היא רואה בחומרה רבה כל "מרידה במלכות" – הן על ידי סירוב פקודה והן על ידי נטילת החוק לידיים. במצב הנוכחי, כל ביטוי של מרידה מצד אחד של המפה הפוליטית נותן לגיטימציה לצד השני, וזה מכניס אותנו למדרון חלקלק מסוכן של התפוררות לאומית.
המדינות היהודיות הקודמות התפוררו בעשור השמיני לקיומן. עלינו לשמור על מדינתנו מכל משמר כדי שזה לא יקרה גם בפעם השלישית.