אחד מזיכרונות הילדות החזקים שלי הוא הניקיון לפסח, שהחל אצלנו במוצאי פורים. ייתכן שמוצאִי המשפחתי (שוודי עם נגיעות פולניות) אשם בכך, אולם נדמה לי שלא הייתי הילד היחיד שמצא עצמו בימים הללו מקרצף פעם אחר פעם תריסים מבריקים ("אם תסתכל מקרוב תראה המון אבק") ושר שירי בלוז דוגמת "עבדים היינו לאמא במטבח". בימים הללו נכנסים בתים רבים בישראל ללחץ של ניקיונות, קניות ושאר הכנות לחג הפסח.
כמו תופעות רבות בעם ישראל, גם תופעה זו אינה מקרית. הניקיון החיצוני הוא ביטוי לרובד עמוק הרבה יותר. מהו החמץ שממנו אנו כה נזהרים בפסח? החמץ הוא בצק שתפח יותר מדי. חז"ל מכנים את היצר הרע "שאור שבעיסה", כלומר חמץ. החמץ הוא ביטוי לתפיחת יתר של הנפש: לגאווה, גסות חומרית ושאר מידות רעות. כשאנו מנקים את החמץ החיצוני אנו ממרקים את החמץ הפנימי שבתוכנו. לעומת החמץ, המצה היא הלחם הפלאי, שנעשה בחיפזון, שלא במגבלות הטבע. קמח ומים נטו. מציאות פונקציונלית ללא ספיחים של מותרות. המצה היא ביטוי לנשמה. דווקא תקופה זו, האמורה להביא לניקיון ולהתקדמות רוחנית משותפת של כל בני הבית, עלולה לגרום למתחים ולכעסים; במקום להגיע בליל הסדר ל"זבח משפחה" מאוחדת - מגיעה משפחה מפורקת, בכל המשמעויות. מה עושים?
לא להחמיץ את השעה
א. במקביל לבית העובר תהליך של מירוק וניקיון, גם הנפש אמורה לעבור תהליך ניקיון בימים הללו. במקורות פנימיים רבים מצויה הקבלה בין תהליך ביעור החמץ אשר לגביו אנו עוברים שלושה שלבים - ניקיון כללי של הבית, בדיקת חמץ פרטנית "במחבואות ובחורים" והשבתה בפועל (על פי הלכות חמץ ומצה, ב) - ובין תהליך התשובה הכולל: ניקיון כללי בנפש, וידוא פרטני של המעשים הפגומים והשבתה בפועל של החטא מן הנפש (על פי מסילת ישרים ג).
ב. על מנת למנוע מן הבצק לתפוח ולהחמיץ, אפשר לבצע אחת משתי פעולות: אפייה באש או לישה בלתי פוסקת. בהתאם לכך, ישנן שתי שיטות היכולות למנוע את "החמצת" המידות, בפרט בזמן הלוחץ של הכנת הבית לפסח: לימוד תורה הנמשלת לאש, או "לישה" מתמדת של מידות הנפש. את העצה הראשונה ניתן לתרגם לשפת המעשה על ידי קביעת לימוד משותף של כל בני הבית (או לפחות של בני הזוג) במהלך הימים הללו. למרות שהדבר נשמע פרדוקסלי, דווקא התוספת של כמה דקות לימוד יומי בתוך הלו"ז הצפוף יכולה לשחרר הרבה מן הלחצים המתרוצצים בבית. הזמן הקצר שבו מרימים את הראש מעל הטרדות הטכניות ומעמיקים יחד במהות חג הפסח ותהליך הניקיון, מסוגל לשנות את כל האווירה, וההכנה לחג נעשית באופן שונה לחלוטין.
ג. דבר נוסף, כאמור, הוא "לישת" המידות. דווקא בימים אלו נדרשת ערנות יתר בעבודת המוסר: כעסים, מילים פוגעניות, חוסר סבלנות - כל אלה מרחפים כל העת באוויר ועלולים "להחמיץ" את המאמצים האדירים המושקעים בחודש זה. "לישת" המידות כוללת פרטים רבים, החל מדריכות נפשית כללית, יותר מבשאר ימות השנה, וכלה בתכנון נכון המסוגל למנוע חלק גדול מן המתחים בבית: הגדרת משימות ברורה, חלוקת מטלות, שיתוף של כל בני הבית באופן מושכל, סדר עדיפויות נכון של משימות ניקוי, הבחנה בין עיקר (חמץ) לטפל (אבק) וכו'. כך מגיעים באופן נכון לליל בדיקת החמץ.
זה לא יקרה
כאשר מנקים תרבות מהחמצות, מכל מיני כוחות שיש להם מקום מסוים וממוצה ("מצה") אבל בשלב כלשהו החליטו שהם ישתלטו על הכול וירמסו את כולם – עובדים באותו האופן. על מנת לנקות תרבות מחמץ דרוש תהליך ארוך שלוקח שנים ולעיתים דורות; לרדת לכל הפינות ולקרצף. זהו שלב מטעה, כי בהתחלה נדמה שאם רוב בני הבית החליטו שהם רוצים בית כשר לפסח, אז הבית ינקה את עצמו תכף ומיד; אבל למציאות יש הקצב שלה. ניקיון תרבות אמיתי דורש עבודה יסודית עד שמגיעים לכל הפינות, גם לאלה שבעליית הגג וחושבות שאף אחד לא יכול לגעת בהן.
כמובן, חשוב מאוד שלא להתייאש. עובדה שיש חדרים גדולים בבית שכבר הצלחנו לנקות במהלך הזמן, והתברר שהשד לא נורא כל כך. קצב הניקיון צריך להיות קשוב ליכולת של בני הבית, עם מידות טובות ורגישות, אבל הכיוון ברור מאוד ואף אחד לא יעצור אותו. לנקות בית לוקח שלושים יום; לתקן אישיות בעייתית לוקח שלושים שנה; לשנות תרבות מוחמצת לוקח קצת יותר; אבל לא להתבלבל, בסוף הכול יהיה נקי לפסח. המציאות כיום היא שרובו של הציבור היהודי במדינת ישראל מעוניין במדינה "כשרה לפסח", בעלת אוריינטציה מסורתית־לאומית, נקייה מהחמצות שתפסו נפח עם השנים יותר ממה שצריך.
ישנה אליטה כוחנית שנלחמת בכך. רבים חשים כאילו אנו הולכים לקראת מלחמת אחים וסופה של המדינה.
זה לא יקרה!
מלחמה פנימית לא תתרחש במדינת ישראל, מסיבות רבות, שניתן לתמצת אותן במילים "אחדות ישראל". הציבור היהודי במדינה הוא קטן, קשור בקשרי דם ושכנות, ומאוים כל העת מאויב ערבי שמאלץ אותנו להיות תלויים זה בזה. למעט קבוצה קטנה ומטורפת, רובו של הציבור היהודי אינו מעוניין להתאבד כלכלית וביטחונית במלחמת אזרחים.
ישנם שני תסריטים שעלולים להתרחש: במקרה הטוב, נגיע לסוג של פשרה מוסכמת שתאפשר להרגיע את הרוחות ולהמשיך את המצב הנוכחי. במקרה הגרוע ביותר, תיווצר קריסה של ממשלת ימין ובחירות נוספות שבהן התוצאה תהיה סוג של ממשלת מרכז. הנזקים והכאבים יהיו גדולים, אבל התהליכים הארוכים לא ישתנו. הדמוגרפיה אינה משקרת – הציבור הלאומי והמסורתי הוא הרוב, והוא הולך וגדל מיום ליום. בסוף תיווצר מסה קריטית שתשנה גם את מוקדי הכוח שנותרו בידי האליטה. בסופו של דבר התרבות תהיה נקייה לפסח.
"היוצא לנו מזה תוכחות מוסר גדול, שיש לכל אדם לחשוב בליבו באמת בעת בדיקת חמץ וידע שהגיע העת בדיקת חמץ בפועל ממש. ולכן יכוון בליבו אז לבדוק כל המידות שלו אם יש בהם איזה חימוץ, היינו איזה מידה רעה חס וחלילה. ובעת שריפת החמץ יכוון גם כן לבער ממנו את המידות הרעות מכול וכול... ומתחרט בלב שלם ובודק בחורים ובסדקים, בכל מקום שדרכו להכניס שם החמץ, הוא שאור שבעיסה - תאוות החומר המגושם" (אוהב ישראל, ויצא).
הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר בחולון
***
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)
***