אחים
נחזור על הראשונות, על הדברים הפשוטים שלימדונו רבותינו הראי"ה קוק ובנו, לימדו, שנו וחזרו ושילשו: כל אדם מישראל מבלי יוצא מן הכלל הוא אח אהוב, ובין כך כך ובין כך קרויים בנים. גם אם הוא אינו רוצה להיות אחי, גם אם הוא מתנכר - אח נשאר אח, בן לעולם ישאר בן.
גם אם הם לא ירצו אותנו, נמשיך לרצות אותם. גם אם יברחו מחיבוק, נעשה הכל כדי להמשיך ולחבק. ישראל קדמו לתורה, ומי שחושב שניתן לוותר אפילו על אחד מישראל, לא כל שכן זרם או מגזר, כפר בעיקר, ואפילו גדול הנביאים כאליהו – כשלימד קטגוריה על עם ישראל השיב לו הקב"ה שאינו חפץ עוד בנבואתו, ומינה את אלישע הנביא תחתיו. כך היה וכך יישאר - לא נוותר על אחינו - לא משנה מה יאמרו ומה יקרה, מה יעשו או מה יחשבו.
שיח
מתוך כך – כל שיח הוא מבורך, כל מפגש – מפגשי רבנים עם טייסים, סטודנטים בעד ונגד, וסתם אנשים מודאגים משני צידי המתרס שבוחרים לבוא ולדבר, לריב ולהתווכח מתוך כבוד הדדי, כל מפגש כזה חשוב ומועיל, וכל המרבה הרי זה משובח. כוח גדול הוא לדיבור, שהוא מרפא, מחבר ומקרב. טוב עושים ראשי הקואליציה שמציעים השכם והערב שיח ומפגש, ולו כדי לשמוע, גם אם אין בכוונתם, ולמיטב ידיעתי יש בכוונתם, לשנות סעיפים ברפורמה הבאה עלינו לטובה. הרפורמה טובה לישראל, וגם דיבור ושיח חשובים לא פחות.
פשרה
את מה שהשמאל מעולם לא הציע, נרתמים כעת אנשי הימין ומתחננים לתת לשמאל שהפסיד באופן מובהק בבחירות. חלק מציעים פשרה מיראה, חלקם מאהבה. אבל, וזה חתיכת אבל – איש ימין שחותר למן פשרה כזו שהשמאל האידאולוגי יוכל לחיות איתה, לא כל שכן יסכים לה, משל מדובר כאן בסכסוך עסקי סתמי בין שותפים, מוטב לו שיוותר מראש על כל העסק כי את הדגלים שלו הוא כבר קיפל לחלוטין. אין פשרה כזו, רק לשם הדוגמא, בהרכב הועדה למינוי שופטים, איתו יוכל גם הימין לקבל את הביטוי בהתאם לכוחו בעם ובבחירות, וגם השמאל יקבל באהבה וברצון.
פשרה כאן אינה הסכמה מרצון של הצד השני, כי אז מוטב להשאיר את המצב על כנו ולא לעשות דבר, אלא הליכה לקראתו במה שניתן, ויתור במעמד צד אחד, במקומות בהם הדבר בוער לו ביותר, מבלי לוותר על עיקרי הרפורמה, מבלי לוותר על החובה לקיים את רצון הבוחר ולהטות את כיוון הספינה המשפטית לכיוון אליו היא צריכה וחייבת לנטות – יותר ימנית, יותר יהודית, יותר לאומית.
קרע
הקרע העמוק בעם לא התחיל עם חקיקת הרפורמה המשפטית, הוא היה כאן, והוא יהיה כאן ככל הנראה גם אחרי, ואולי הרבה אחרי. ראשיתו בימי הקמת המדינה ואולי כבר לפני, סופו לא גלוי ולא ידוע. הרפורמה המשפטית שהוציאה אלפים לרחובות תל אביב ושחררה עוצמות של גזים רעילים למרחבי הרשתות החברתיות - שנאה, רפש, בוז ואלימות מילולית חסרת מעצורים, היא הרבה יותר סימן מסיבה, שיקוף חיצוני של זרמי עומק שמצביעים על תהום שעיקרה הייתה ותהיה סוגיה אחת – יהודית או דמוקרטית, מי הוא ומה הוא עם ישראל, וממילא מהי מדינת ישראל. בעוד צד אחד נעשה ימני יותר ולאומי הרבה יותר, צד שני עשה את הכיוון ההפוך.
טוב שבאה הרפורמה המשפטית והוציאה הכל החוצה. כמו מוגלה, כמו ריקבון פנימי שאין לך רפואה טובה עבורו יותר מאשר חשיפה החוצה לאוויר העולם, כמו אדם החווה משבר נפשי קשה שאין לך מזור טוב בשבילו מאשר לפרוק החוצה את אשר על לבו. אין להיבהל מהמראות ברשת החברתית או בתקשורת. מלחמת אחים ממש לא כאן. אדרבה – מכאן תצמח רפואה גדולה.
לא תשנא את אחיך בלבבך – הוצא את זה החוצה, בסוף לא תהיה ברירה אלא לאהוב ולחיות יחדיו. אדי הקיטור שהיו שם בפנים וכעת השתחררו יתקררו בזכות החשיפה לאוויר המטהר שבחוץ, יבוא הגשם וישטוף את הכל, וצמח חדש עוד עלה יעלה.