בימים הללו שאנו מנקים את הבית מחמץ לקראת פסח, כדאי להיזכר מה העיקרון הרוחני שעומד מאחורי כך. חמץ הוא בצק שתופס נפח יותר ממה שצריך.
כוח חיובי ביסודו אבל מופיע בצורה לא מדויקת וממילא יוצר החמצה של הנקודה. מצה לעומת זאת היא לחם פונקציונאלי, בלי ניפוחים ובלי דמיונות, כוח שמופיע באופן ממוצה ומדויק.
חשבון נפש הוא דבר טוב בתנאי שנעשה באופן מדויק ובלי ניפוחים. אישה מוכה שניסתה להשתחרר מבעלה ונענתה באלימות, יכולה כעת לחשב מסלול טקטי מחודש, כיצד לעשות זאת פעם הבאה בצורה מדויקת יותר; אולם אם היא מתחילה להאשים את עצמה ולהיכנס לייאוש זוהי החמצה. אדם שחטא ורוצה לשוב בתשובה, אסור לו לנפח את כישלונותיו ולחיות בתחושת החמצה; הוא חייב לזכור שהוא אדם חיובי ביסודו שצריך כעת לדייק יותר את חייו.
גם במישור הלאומי יש לעתים פיתוי יצרי להכות על החזה יותר מידי. אסור שטעויות טקטיות בדרך יתפסו נפח לכדי תחושה שניסיון ההשתחררות מהדיקטטורה המשפטית היה טעות.
הייתה פה הפתעה מעוצמת השקר הנגדי ומהמוכנות של אנשים מסוימים לשבור את הכלים, אבל לא להיכנס לתחושות החמצה גדולות מידי; בסופו של דבר לטווח הארוך – השטח ינצח (ניפגש בהפגנת המיליון לאחר יום העצמאות); מפיקים לקחים ולומדים לתקן בצורה ערוכה, מאוזנת ומדויקת יותר.