מכתב פתוח לטייסים הסרבנים

אני מקווה שאת המכתב הזה יקראו, ויפנימו, לא רק אתם הטייסים, אלא כל עם ישראל, היושב בציון- והיושב בתפוצות.

את המכתב נתרגם לאנגלית ולספרדית, למען כולם, כולם יוכלו להבין שניה את גודל השעה. נתקן את המעוות ויתקיים בנו הפסוק "עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע" - מתוך הצרה צומחים כוחות, מתבררים דברים ובסוף - רק גדלים מזה.

בשבועות האחרונים השותפים שלנו, מכל העולם, ארה"ב, ארגנטינה, אוסטרליה שואלים אותי האם באמת זה נכון מה שמצטייר בתקשורת העולמית? האם צהל בסכנה? כמובן שתשובתי לכולם היא חדה וברורה - האומה שלנו חזקה יותר מסך כל פרטיה - ובטח חזקה יותר מקומץ אנשים שאיבדו את זה. בשבת האחרונה, היינו באילת עם יותר מ400 אנשים עם צרכים מיוחדים, בעלי מוגבלויות ומתנדבים מהארגון שלנו כנפי רוח.

ב - 00:00 בלילה העברתי שיחה, נכחו בה מתנדבים חניכים צוותים רפואיים וטכניים- כל המגוון של עמך בית ישראל. ואמרתי שם, עפ הגמרא במסכת שבת ופירוש הרב קוק עליה, שציפור דרור- גם אם אתה כולא אותה- היא בשלה חיה חיים חופשיים!! המקום לא יכול לגרום לה שברון! היא יודעת מי היא, מה היא שווה, ויותר מכל, לא יכולים לשבור אותה!! כמו שעשינו סנפלינג למרות המוגבלות הפיזית- הדברים נכונים בכל המישורים- אתה יודע מי אתה, ולא משנה איזה ניסיון תעבור גם אם כולאים אותך תישאר חרותי!

אמרתי להם, שבשבועות האחרונים, יש קושי אמיתי באומה וצריך להיות קשובים לכל הצדדים. באמת. וכעת אנחנו במבחן האם אנחנו ציפור רגילה שכשיש קושי היא נכנעת או שאנחנו ציפור דרור שגם כשכולאים אותה היא חירותית! יודעת שהכל טוב ואי אפשר לכלוא רוח. ונעבור את זה ביחד. הדברים נכונים כלפי האדם הפרטי, וכלפי האומה בכלל. האומה יודעת שהיא חזקה. אם אפשר לבנות חברה צודקת בכנפי רוח בה כולם שווים, גם בעלי המוגבלות וגם מי שלא, חברה בה מכבדים ומכילים אחד את השני באמת, ולא מוחים על דעות שונות ומשאירים מאחור מי שכל כך צריך את עזרתך, אז בקלות אפשר להכיל שוני בדעות בתפיסות עולם אפילו בעניינים מהותיים.

אבל אתם הטייסים, אתם חציתם קו שעליו לא צריך לצעוק, צריך לעשות מעשה. הניחו לרגע בצד את כנפי הטייס ותענדו את כנפי רוח לכמה רגעים ואני אסביר. אני מנכל של ארגון א פוליטי, בארץ ובחול. וזה בדיוק העניין. זה א פוליטי! מותר וחשוב שיהיו בינינו חילוקי דעות. אבל יש דברים שהם הבסיס הם היסוד והם שורש חיינו, הפרטיים והלאומיים.

אחד מהם זה צבא ההגנה לישראל. ובו אסור לפגוע בשום אופן לא בעד הון פוליטי ולא בעד קידום אישי. כשאני מרצה בחול אני גאה בעם שלי במדינה שלי תמיד אני חוזר על זה שאין שום מקום בעולם עם דאגה וקשב לפרט כמו במדינה, בשום מקום בעולם אין ארגוני חסד כמו בארץ, אין גמחים וכמובן, שאין שום מקום בעולם שיש בו כזה דבר באחוזים כאלו - אבא שעוזב הכל לכמעט חודשיים בשנה לפקד על פלוגה במילואים.

ופתאום, אתם באים בחוסר הכרת הטוב ובהתנשאות מסוימת, משתמשים בדבר הכי קדוש לאומה שלנו שחזרה אחרי 2000 שנות רדיפה, ומנפנפים בזה? שאם לא יעשו מה שנראה לכם לא תשרתו? אם בקיץ יעשו כך וכך- לא נשרת במילואים? זה חמור יותר מהכל! לפני שבועיים התקשר אלי לוחם (אחד מתוך 130 לוחמים) ואמר לי שהוא לא ישרת יותר במילואים בגלל הרפורמה. ושהוא קופץ מהרכבת לפני שהיא נכנסת למחנה ההשמדה. דיברתי איתו ארוכות.

אמרתי לו שבמישור האישי אני אוהב אותו, אבל שידע 2 דברים. ואותם אני אומר לכם הטייסים, 1- אנחנו נסתדר בלעדיך, הכל טוב. 2- האומה תתבע את עלבונה ממך ומשכמותך. מי שמתנה את אהבתו לאומה לפי צרכיו, אינו ראוי לשרת עימנו. ונחשו מה? יומיים אח"כ הוא כתב לי מכתב ארוך שהוא חוזר בו, ושהוא יבין אותי אם לא אסכים לקבלו אך הוא ממש מבקש שאחזיר אותו להיות לוחם בפלוגה. כמובן שהחזרתי אותו. אמרתי לו שהאומה שלנו עברה כל כך הרבה, ושאני מעריך את היישרות והכנות שלו ושברור שהתנצלותו מתקבלת. הוא ראוי לענוד כנפיים. כנפי רוח. הוא הבין שיש משהו גדול ממנו ומכל אחד אחר - ביטחון ישראל.

סבי שירת בחופי נורמנדי בצבא ארה"ב, עיתור לב הסגול והדגל המקופל למשולש נמצאים אחר כבוד במשרדי, אני קרוי על שם טייס שנהרג במבצע x במלחמת קוריאה, אבי ואימי עשו עליה לבד והיו בגרעין ביישוב בגולן ואני זוכה, אומר שוב טייסים יקרים, זוכה להיות מ"פ לוחם במיל. האומה שלנו תמיד הייתה ציפור דרור, בפרעות בתימן ובמרוקו באינקוויזיציה ובשואה האיומה, וכן, גם כשמאיימים עלינו כמה טייסים שהם לא ישרתו אם… תמיד ידענו מי אנחנו. ולפרקטיקה, אינני איש פוליטי, החניכים שלנו בכנפי רוח הם מכל המגזרים. והמאבק שלנו איתכם איננו מאבק פוליטי.

מי שמכיר אותי אישית אני רחוק מלהסכים על כל מה שקורה בשדה הפוליטי- מימין- ומשמאל. אבל בצהל לא נוגעים! ומי שנוגע בו. יש לו עסק לא איתי, לא עם כנפי רוח לא עם מגזר זה או אחר- אלא עם כל היהודים בכל הדורות שנשמתם מביטה בנו כעת. לא עת לחשות! לכן טייסים סרבנים.

משרתים על תנאי- אנו דורשים מכם. קבלו החלטה! או התנצלות פומבית על החרפה שעשיתם, כמו שעשה בענווה גדולה החייל שלי במילואים. או הדחה מיידית מצה"ל. כולל הורדה לדרגת טוראי. כמשל האבא שאומר שאם בנו אינו מתנהג כמו שהוא רוצה- איננו בנו יותר. יהיה כאן בירור נוקב, שבסופו האומה שלנו תדע שכל מי שלובש מדים מוכן להגן בגופו וללא תנאים עבור מדינתנו האהובה.

את רעשי הרקע של הסרבנים נוריד בקרוב, ועם עזרה מכולם- בקרוב ממש. שלכם, תמיד רס"ן אהרון צוהר מ.א 7184180.

הכותב הוא מנכ"ל כנפי רוח