שמענו ביום ראשון כל כך הרבה על מאיה ורינה הי''ד. כמה טוב, כמה אור, כמה חסד וכמה עשיה. אבל עכשיו שגם לוסי האצילית הצטרפה אליהן חשוב לי לספר על דמותה המיוחדת, הדמות שהרתה וחינכה אותן.
אני חושבת שכאשר אדם נלקח מאיתנו בצורה כל כך טראגית, הוא מפסיק להיות אדם פרטי. הוא נהיה אדם כללי, אדם שכל אחד יכול לקחת ממנו משהו כדי להאיר את האור הענק שבו בעולם גם לאחר לכתו.
לוסי די היתה שילוב של כל כך הרבה מידות טובות שכרוכות כולן בנחישות ונכונות ללכת עד הסוף עם מה שאתה מאמין.
לוסי היתה אישה עדינה ומנומסת להפליא שהתנהלה בגינוני מלכות בריטיים אבל התעקשה להיות ישראלית. היא היתה האדם הכי ישראלי שאני מכירה. מלאה באהבה לארץ ישראל, לדגל, לסמלי המדינה ולתרבות. כידוע, עברית היא שפה קשה אבל גם כשהיה לה קשה היא התאמצה ודבקה בעקרונות שלה. היא התעקשה לדבר איתי בעברית שהיתה עטופה במבטא הבריטי הכבד שלה. גם אם היה כבר יותר קל לי להבין אותה באנגלית היא לא ויתרה לעצמה ולי.
לוסי היתה מלאת להט של קדושה - היא היתה מגיעה לבית הכנסת בשבתות יחד עם ארבעת בנותיה ויושבת יחד איתן מתחילת התפילה ועד סופה. איזו התמדה ואיזו נחישות. גם שלה וגם שלהן. איזה מראה נהדר זה היה כאשר בברכת כהנים ניתן היה לראות את לוסי מחבקת את בנותיה בזמן הברכה.
לוסי היתה אמא כל כך מסורה - תמיד דאגה שכל אחד מחמשת ילדיה יתקדם בלימודים ובחברה, כמה היא עשתה מעבר לקלעים כדי שהם יתקדמו ויתחנכו. ואכן ארבעת הבנות היו חניכות ומדריכות בתנועת הנוער עזרא, ותוך כדי וגם אחר כך הם המשיכו בהתנדבויות מגוונות בכל מקום אליו הגיעו ואפילו בנה הקטן הינו הגבאי המתמיד במניין הנוער בבית הכנסת וגם בבית הספר, עושה זאת ברהיטות, בביטחון ובהתמדה.
זכור לי במיוחד הנחת שבו היתה מתנהלת עם הילדים. בסעודת שבת אחת שהם אכלו אצלינו אחת הבנות שלה בטעות שפכה עליה כוס מים, אחרי ההפתעה הראשונית היא עזבה את השולחן, הלכה להתנגב וחזרה לשולחן כאילו כלום לא קרה.
לוסי היתה אחראית על שיעור נשים קבוע בשבתות והיתה דואגת כבר ארבעה שבועות לפני כל שיעור למתנדבת שתעביר את השיעור. היא היתה מחפשת מתנדבות להעברת השיעורים בנועם שקשה לסרב לו.
לוסי הצליחה בנחישות ובהתמדה יחד עם ליאו לבנות בית של תורה וערכים. בית שמלא בישראליות אמיתית, מסירות לתפילה וללימוד תורה.
הרכב שבו נסעו לוסי, מאיה ורינה שהיה כל כך מלא באהבת ה', אהבת התורה והארץ ואהבת הבריות היה כל כך הפוך מהרכב שהגיע מהנתיב הנגדי וכל מגמתו היתה הרס, חורבן ומוות. יש רע ויש טוב בעולם כפי שליאו חוזר ואומר.
עכשיו יש לנו משימה כבדה וקדושה - להאיר עוד יותר את הטוב.
יהיו רסיסי זיכרונות אלה לעילוי נשמתה הטהורה של לוסי, לאה בת ציפורה.