זהו פוסט שמאוד לא רציתי לכתוב. אתן לו לדבר בעד עצמו.
א. ידיד שלי (לשעבר), פרופ' לסוציולוגיה מכובד מאוד, כתב לי לפני 5 שבועות הודעת ווצפ מטורפת על ההרס ש"אנחנו" גורמים למדינה. שום טריגר ספציפי אישי בינינו, רק עמדותי שהספיקו כדי להעביר את השיח שלנו ללשון רבים. נסיון כושל שלי להעביר את השיח לפסים ענייניים הוביל להודעה שהסתיימה במילים "אתה לא אח שלי אתה עכשיו אויב שלי".
ב. תוך כדי ארגון עצומת 250 הפרופסורים תומכי הרפורמה נתקלתי ברכבת של פרופסורים שהזדהו לגמרי עם התוכן אבל נמנעו מלהביע את דעתם בפומבי מחשש שזה ידפוק להם את הקידום בדרגה או את תקציבי המחקר. אין ספק שהשיא היה מכתב איום בוטה ומפורש לפגיעה בקידום, שקיבל פרופסור-חבר מתחום מדעי הטבע שחתם על המכתב, ממומחה מאוד בכיר בתת-התחום שלו. מי שמבין איך בנויה האקדמיה הקטנה בישראל יודע שכדאי שהחותם יחפש לעצמו מקצוע אחר (נוסח המכתב נמצא בידי אלא שלבקשת הנמען לא אחשוף את פרטיו מכיוון שהחליט באופן מובן לנסות ולהציל לעצמו את הקריירה על ידי הורדת הראש). אין מדובר על חרדות ופחדים תאורטיים. פרופ' אמריטוס למדעי החיים, סיפר לי שיציאתו הפוליטית מן הארון לפני כעשור, פגעה אנושות באחוזי הזכיה שלו בגרנטים שהצריכו שיפוט עמיתים בישראל.
הנסיון של חיים וייס לטעון שהתופעה לא קיימת או להמעיט בערכה הוא בעצמו חלק מובנה מהבלופ של חופש ביטוי באקדמיה הישראלית שהתגייסה רק לאחרונה בצורה גורפת לטובת עמדה פוליטית.
ג. מכלכלן בכיר מאוד, בעל מספר חברות חשובות מאוד במשק הישראלי, שמעתי לפני מספר שבועות הערכות מתונות על פגיעת הרפורמה במשק הישראלי לאורך זמן. הוא נענה לבקשתי להפגש עם שר האוצר של מדינת ישראל להצגת עמדתו והערכותיו המקצועיות, ואולם עד שלשכת השר יצרה איתו קשר הוא הביע סירוב. פניתי אליו בתמיהה והוא הסביר שהמנכ"לים של החברות שלו הטילו וטו חריף על פגישה כזו על אף שברור היה לגמרי שמשמעותה לא היתה תמיכה פוליטית או תמיכה ברפורמה. כשעומר מואב כותב על קונצנזוס בקרב הכלכלנים, זוהי הדרך שבה מייצרים אותו.
ד. לאחרונה נערך מסע השמצה מתוזמן נגד ספר האזרחות שיצא בשנת 2016 בהוצאת משרד החינוך ושהיה לי חלק כיו"ר ועדת המקצוע באותו זמן בפשרות שנגעו לנוסחו הסופי, תוך נסיון להציגו כאחד מגורמי הרפורמה. קחו למשל את הכתבה מ 7.4.23 של הנבל ליאור דטל, כתב החינוך של דה-מרקר ("יולי יבין בת ה-18..."). כתבת הסתה של שקרים צרופים שאין מצב בעולם שהכותב לא היה מודע לעוצמתם לאורך כל החזית. התייחסות לפרטים חורגת מן הפוסט הזה, אך רק הסלידה שלי מן העסקים המאוסים של תביעת דיבה מונעת ממני להגיש נגדו אחת כזו.
כך או כך, לציבור קוראי דה-מרקר אין אופציה למפגש עם מזון אמיתי בנושאים הללו. לא רק שעיתון הארץ פיטר את מי שהיה מופקד על הבעת דעה אלטרנטיבית, אלא ששוקן אף אסר פרסום בתשלום של מודעות בעד הרפורמה בעיתון (אגב, שלא יהיה ספק ביחס ליחסו של העיתון לממון - זה קרה אחרי מחאת הקוראים כמובן. אני אישית קיבלתי פניות יזומות חוזרות מאחראי הפרסום של הארץ לפרסום עצומת הפרופסורים בעיתון לאחר שהתפרסמה בשאר העיתונים והיא אכן פורסמה שם לפני שינוי המדיניות...).
ה. מסע הסתה מתוזמן נגד פורום קהלת וחבריו, שכלל גם שלוש מתקפות פיזיות על המכון עצמו ועל ראשיו, כולל גם נסיון להשתיק את חבריו מפעילות בפייסבוק. ידידי רן בר יושפט, סמנכ"ל פורום קהלת, איש רב פעלים, ונעים הליכות ביותר לכל הדעות, נחסם אתמול לשעה כתוצאה מתלונת שווא כזו, ולצערי אין זו תופעה חריגה. במסגרת פגישות ההידברות שיזם בית הנשיא יצא לי לאחרונה לשמוע ממנכ"לית פייסבוק-מטא ישראל עדי סופר תאני על החששות הכנים שלה מעתיד זכויות האדם בישראל. הייתי שמח לשמוע ממנה גם על גבולות חופש הדיבור אותם החליטו בטובם נציגי פייסבוק ישראל להציב בפני המשתמשים.
***
אירועי החודשיים האחרונים הסירו מליבי כל תמימות ביחס למכבסת המילים שעובדת כאן שעות נוספות, ולמרות שאינני חדש בגזרה הזו בהחלט נותר עוד מה להסיר. הזעם הקדוש של אנשי האקדמיה בישראל למען חופש הביטוי מתגלה שוב ושוב כמוגבל בהחלט לאזורים מסויימים בלבד. הנוסחה הקלאסית של הרברט מרכוזה על "סובלנות דכאנית" לעומת "סובלנות משחררת", שפירושה הפשוט הוא אידיאל סתימת הפיות של אנשי ימין, היא חלק בלתי נפרד מן האקדמיה הישראלית, מן התקשורת הישראלית, ממערכת המשפט הישראלית ואף משוק התעסוקה הישראלי, שרק לאחרונה כפה על עובדיו שביתה בלתי חוקית נגד הרפורמה - בניגוד לרצונם.
כפיה, השתקה, הפחדה ואלימות מוטמעים היטב במסורת השמאל הפוליטי-העולמי וברעיון ה"דיקטטורה של הפרולטריון", כמו גם בחתירה הידועה ל"קולקטיביזם רעיוני" בשמאל הישראלי, שבכל דור ודור פושטים ולובשים צורה אך כמו עוף החול המיתולוגי מגיחים שוב ושוב במחזוריות קבועה. אין לי כל כוונה לצבוע את כל המוחים או את כל מתנגדי הרפורמה בצבעי האלימות הללו. אני מכיר היטב את שלל הגוונים השונים ואת המנעד הרחב של המוחים והמפגינים שחלק ניכר מהם רחוק לחלוטין מהדברים שהוזכרו כאן. ואולם, לא יהיה זה נכון להדחיק בשל כך את המשמעות מרחיקת הלכת של הדוגמאות שהזכרתי, שנוהלו היטב על ידי גורמים מרכזיים מאוד בהובלת המחאה.
כרגיל, בראשם, פרופ' אהרן ברק שמן היום הראשון הגדיר את הרפורמה כזהה ל"מהפכה של טנקים", ובכך הבהיר בדיוק לתומכיו, איך ומה צריך לעשות.
האספסוף הנאור הבין מצוין את המסר.