אמש עברתי את הגבול בחזרה לארץ לשעות ספורות ולא האמנתי למשמע אוזני: המריבות על הרפורמה המשפטית עדיין כאן. כאילו לא למדנו שום דבר.
עד ערב שמחת תורה (7.10) עסקנו כולנו במשיכת חבל אלו מושכים בכח לצד זה ואלו מושכים חזק יותר לצד השני, עד שהחבל נקרע, והסיבים התפזרו, נשחטו, נשרפו ונשבו.
באותו יום פשטתי את בגדי הלבן ולבשתי בגדי זהב-מדי צה''ל יחד עם רבבות אלפי ישראל. באותו רגע הזדכנו על דעותינו הפוליטיות, וחתמנו על פק"ל אחדות איתו נכנסו יחד לרחובות רמאללה ולסמטאות מ.פ. ג'בליה. שם, מול הבקתבי"ם והכדורים השורקים הבנו שטעינו, הבנו שהמכנה המשותף ביננו גדול רחב ועמוק הרבה יותר מהמפריד.
אז בקשה אחת לי מכם פוליטיקאים יקרים ואהובים מכל גווני הקשת הפוליטית: אנא אל תפלו שוב למלכודת המחלוקת והפילוג. בין אם פסיקת בית המשפט היא פסגת שאיפותיכם ובין אם אתם סבורים שהיא, על השלכותיה הנרחבות מסוכנת והרסנית לשלטון הדמוקרטי במדינת ישראל, תתאפקו!.
תוכיחו עבורנו שלמדנו משהו. זהו ניסיון גדול עבור כולנו, אנא, תעמדו בו! אל תשתמשו בה בכדי לנגח, ואל תמהרו להתנפל עליה. היו בוגרים, זה לא הזמן וזו לא הדרך.
אנחנו, אלפי חיילי המילואים אשר נעזרים בוויז בכדי להגיע הביתה, אבל צירים ללא שם ממערב וממזרח לטנצ'ר מוכרים להם ככף ידם, לא ניתן לכם להחזיר אותנו למחוזות היהירות והסרבנות, השנאה והניכור.
נתייצב כולנו, חי"רניקים ושריונרים, מהנדסים ותותחנים ונאמר בקול רם וברור: מי שינסה לפלג להפריד, לסרב ולהתנכר לא יוכל להמשיך ולעשות זאת עוד בשמנו. אנחנו עם אחד ומשפחה אחת שאינה ניתנת לחלוקה ולפילוג ושאת חילוקי הדעות פותרת בשיח מכובד ומכבד.