"בינואר 1938 עזב המחזאי הגאון ג'אן קוקטו את פריז כדי לכתוב מחזה חדש, ותוך חודש השלים את מלאכת הכתיבה של המחזה "הורים איומים".
ההצגה הראשונה התקיימה ב-14 בנובמבר 1938 .התגובה הראשונית של המבקרים הפריזאים הייתה נלהבת בעיקרה, "סוג של ניצחון לתיאטרון, לסופר ולשחקנים" היתה ביקורת אחת. העיתונות הימנית נקטה דעה אחרת, כשהיא מבקרת את המוסר הרופף לכאורה של המחזה" כך כותב מתרגם ההצגה אלי ביז'אווי.
בשנת 1949 ההצגה היתה חלק מסיבוב הופעות שארגן קוקטו במזרח התיכון. מאז המחזה הועלה בארצות שונות ועובד לקולנוע ולטלוויזיה. ההצגה הועלתה בתיאטרון באר שבע ב-2016 וזכתה בפרס התיאטרון הישראלי - הצגת השנה של מחזה מתורגם. עכשיו היא מועלית ב'בית לסין' מחדש בכיבובה של לימור גולדשטיין המצויינת כאמא ובעלה יורם טולדינו בתפקיד האב.
ואלי ממשיך ועושה עבורינו את העבודה העיתונאית: "הורים איומים" הוא מחזה שאת ייחודיותו הבנתי תוך כדי מלאכת התרגום והחוויה שהעבירה בי. זכרתי ש"בגדול" מדובר במלודרמה משפחתית אקסצנטרית, אבל במהלך העבודה לא יכולתי שלא לחוש ולהבחין בשני דברים: לא משנה עד כמה הסיטואציה קיצונית או בלתי מתקבלת על הדעת, כל אחת מהדמויות פועלת בהיגיון עקבי, מפורט ומתקבל על הדעת משלה.
ההליכה על החבל הדק שבין האפשרי למופרך הייתה לוליינות מעוררת השתאות. כמו כן, בניגוד למלודרמה סטנדרטית, לא ניכר שום מאמץ מצד המחזאי ליצור בנו אמפטיה עבור דמות זו או אחרת, הוא מעמיד בפנינו פורטרט עגום, קודר וכואב, שהאמפטיה היא תוצר שלו" מפרט המתרגם.
ועל מה בעצם כותב קוקטו? בחור צעיר העונה לשם מישל, מצהיר בפני הוריו שהוא התאהב באישה שמצאה חן בעיניו. סיטואציה מוכרת ובהירה. אבל מישל לא מדמיין את תגובתם הדרמטית של הוריו. אמו המסורה נטרפת מקנאה, ואביו מגלה שהוא מכיר את אהובתו הצעירה של בנו קצת יותר מדי... דודתו של מישל, שגרה איתם מחליטה לעשות סדר בבית, והמשפחה כולה כמרקחה.
הסדר הזה לוקח אותנו מהרגע הראשון עד לשניה האחרונה כשעוזרת הבית באה לנקות ומודיעים לה שבבית הזה הכל מסודר. הכל מסודר? ממש לא. 140 דקות של תהייה, מחשבות, ואמירה. "אל תחפור עמוק מדי בלב. לא בשלך, לא בשלי. יש שם מהכל, בפנים. לפעמים עדיף לא לדעת".