יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה חל ימים אחדים אחרי שליאו די קם מהשבעה על רעייתו לוסי ועל בנותיו מאיה ורינה הי"ד שנרצחו בפיגוע בבקעת הירדן.
בראיון לערוץ 7 מספר די שהתבקש לקרוא את תפילת "יזכור" בטקס יום הזיכרון והדבר גרם לו למחשבות עמוקות. "זה כבוד גדול אבל אמרתי להם שאני קורא את התפילה גם לחיילים שנפלו בקרב - ויש הבדל גדול בינם לביני כי הם בחרו להילחם למען המדינה ולסכן את חייהם, אז הם הרבה יותר גדולים ממני".
"אני חושב שהצער שלי ביום הזיכרון הזה אינו שונה מהצער שלי ביום שלפני או ביום שאחרי", הוא מוסיף. "אנחנו בתהליך. עלינו לבנות את חיינו מחדש ולהבין את המבנה החדש של המשפחה שלנו, איך ייראו השבוע, החודש והשנה בכלל. בילינו את השבת עם ההורים שלי, רק שישה מאיתנו. בעבר היה לנו שולחן הרבה יותר פתוח וכעת הוא היה סגור החיים השתנו במובנים רבים ואנחנו פשוט נצטרך להתרגל לזה".
"לאחרונה קראתי בספרו של ויקטור פרנקל, אדם מחפש משמעות, והבנתי איך אנשים מצאו את הכוח לחיות אפילו בשואה, זה נתן לי תקווה", אומר די.
ליאו די קורא שלא להפוך את טקסי יום הזיכרון בבתי העלמין למקור לעימותים פוליטיים. "אני חושב שזה מאוד עצוב שהגענו לנקודה הזו, אבל אני מניח שזה תלוי בפוליטיקאים לוודא שזה לא יהפוך לפוליטי ולכבד את העובדה שמשפחות שכולות רק רוצות להתאבל עם כל העם".
די מספר גם כי המשפחה יוזמת מספר מיזמי הנצחה. "אנחנו יוזמים שלושה פרויקטים באפרת: עבור לוסי, שפעלה רבות לבניית קהילה אנחנו בונים אולם קהילתי. עבור מאיה, שאהבה טבע, אנחנו בונים גינה יפה עם פרחים ועצים באפרת. עבור רינה, שהקדישה את השנה האחרונה שלה להיות חברת מועצה בתנועת הנוער עזרא, שמטפלת ב-20 בנות באזור החדש של אפרת, אנו בונים שם מועדון חדש לתנועה על מנת לאפשר את פעילותן בחורף ובקיץ. מדובר בשלושה פרויקטים יפים ובעזרת ה׳ אנו מכוונים לקידום פרויקטים נוספים בהמשך".
הוא מתייחס גם לשאלת הקרע בעם והצורך באחדות ולדעתו הסיפור גדול יותר מהרפורמה המשפטית. "אנחנו ממש לא מדברים על קרע גדול בהעם היהודי. אנחנו מדברים על אנשים שיוצאים לרחובות עם דגלים למען מה שחשוב להם. במקרה כזה אני חושב שזה חשוב אם הם גם יצאו לרחוב ויתפללו למשהו הרבה יותר גדול וערכי מאשר הרפורמה המשפטית עצמה".