שלושים שנה עברו מהיום הנורא ההוא שבו התהפכת עם ג'יפ הסיור במהלך שירותך הצבאי בסיירת גולני. שלושים שנה, אך האובדן שלך, חברי האהוב שהיית עבורי כמו אח תאום אינו מרפה.
איך לא?! דרכך בשנותיך הקצרות, הייתה כולה דרך של שמחת חיים, החיוך שלא מש מפניך. זה לא פלא שהיית מקובל כל כך בין החבר'ה, שכולם תמיד רצו תמיד להיות בקרבתך ושהיית אהוד כל כך על הבריות. אתה נסים האהוב עם האישיות הכובשת, הנתינה אינסופית והחיוך שלרגע לא מש מפניך. אתה שלמרות הקשיים שליוו אותך במהלך החיים כבן להורים חירשים אילמים היית תלמיד מצטיין, עם מנעד יכולות וכישורים רבים כל כך שהופך כל מה שנוגע בו לזהב.
תמיד הגעת בין הראשונים לבית הכנסת, כזה היית - חרוץ ומתמיד. זוכר אני שבאחת השבתות הגעת לתפילת ערבית מאוחר, עדיין על מדים... ובסוף התפילה כשכולנו התגודדנו סביבך סיפרת לנו ששחררו אותך מהבסיס מאוחר וכשראית שעוד מעט נכנסת השבת, ביקשת מנהג האוטובוס להוריד אותך במבשרת ציון ופשוט התחלת לצעוד ברגל לגבעת מרדכי.
וככה בלי ללכת הביתה לאיזה מקלחת טובה או סתם להחליף בגדים, רצת ישר לבית הכנסת – כי כזה היית, בפשטות ובתמימות ידעת מה חשוב בחיים. זאת הצוואה הבלתי כתובה שהשארת לי, ניסים, לחיות חיים מלאי משמעות, לעבוד את ה' בפשטות ולעזור לאחרים. במעמד זה, ביום הזה אני רוצה לומר לך: ניסים חברי האהוב, תודה לך על כך שבחייך הקצרים הצלחת להשפיע כל כך על חיי כשרוחך מלווה אותי לאורך חיי. בניגוד לאמירה כי הזמן מרפא, הרי שבמקרה שלך הוא נותר כפצע צורב שלומדים בלית ברירה לחיות לצדו.
אתה ו- 24,212 חללי מלחמות ישראל הקדושים הנוספים, אתם אלה שהעניקו לנו את האפשרות להתקיים בארצנו. קורבנך העצום הוא שמאפשר לנו את המשך קיומנו. "ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמייך חיי, ואומר לך בדמייך חיי". מותכם ממחיש לנו עד כמה קשה קיום זה בארצנו, ועד כמה עלינו להמשיך במאבק. ב"ה צועדים אנו בדרך הנכונה, אך יודעים כי מבחנים קשים עוד נכונים לנו במעלה הדרך. כל עוד נדע לשלב ידיים ולבבות ולשמור על אחדותנו- אחדות הפעולה ואחדות העם- בכוחנו לגבור על כל מכשול. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים יחד עם כל נשמות הנופלים.
ניסים אלון, חבר ילדותו של ראש מועצת בית אל שי אלון, נהרג בעת מילוי תפקידו כלוחם בסיירת גולני בי"א בשבט תשנ"ב. יהי זכרו ברוך