כשהייתי קטן ויצאתי בתקופה הזו מבית הלינה המשותפת בקיבוץ אמרתי לאמא "בניתי קשת ארוכת מיתר לכבוד ל"ג בעומר", היא חייכה, והוספתי "וגם חידדתי כמה חיצים לקראת התחרות.
אני זוכר מדורות רבות המסמלות משואות ניצחון, אווירת קרב מהדהדת במוחי ודמיונות אודות בר כוכבא בדמות אביר רוכב על אריה.
האתוס הציוני אימץ מל"ג בעומר את מרד בר כוכבא והמאבק לחירות לאומית. אחרי 2000 שנות גלות, גילויי גבורה יהודית נטעו רושם כה עז בלבבות, עד כדי שיום תנועות הנוער הציוניות נקבע ליום זה - היה זה חגן המרכזי.
מיום השומר הצעיר והיום בו נתקבלה ההחלטה להקים את הפלמ"ח, ועד שבימינו הפך ל"ג בעומר ליום ההוקרה למערך המילואים. שירות המילואים הינו אחד מסמליה החשובים של האומה. הוא מסמל באופן המוחשי ביותר את ׳צבא העם׳.
מדינת ישראל מוקפת אויבים ואינה יכולה להסתמך רק על הצבא הסדיר. כחיילים סדירים, אנחנו פוגשים חברים חדשים מאוכלוסיות שונות, אבל שירות המילואים מביא לצבא עולם ומלואו; אישה וילדים, מקום עבודה, נסיון חיים, מצוקות, ריגושים, טלטלות - חוויות חיים שלמות. זהו שירות המשתלב לתוך אורח החיים האזרחי והופך לחלק ממנו.
עת החל תהליך שיבת ציון, עם ישראל לא שאל שאלות באשר לחוסר בכח האדם - הייתה התנדבות ללא תנאי. זו אחת התכונות המופלאות של אנשים אידיאליסטים. אמנם רק כ5% מהעם משרתים במילואים אך הם עשו זאת ללא תנאי ומתוך תחושת שליחות כלפי העם והארץ.
בעת הזו נפל דבר בישראל, אירעה תופעה כמוה לא היתה מאז קום המדינה. קבוצה מסויימת מתוך הציבור האידיאליסטי אשר היה מוכן לשרת ללא תנאי, אמרה לכל מערך המילואים שכל זה "בתנאי ש", בתנאי שהרפורמה תעצור, בתנאי שהחרדים יתגייסו ובתנאי שהממשלה תיפול.
כמי שגדל בקיבוץ, שירת בחיל האוויר ולמד כתריסר שנים בישיבה, סבור אני שחלק מן הציבור החרדי צריך להתגייס לצבא, בעיקר אלו שלא מוצאים עצמם בבית המדרש, אבל כמי שלמד להכיר ציבור זה ויודע את ערכו של לימוד התורה בכלל ובעיניהם של החרדים בפרט אני יכול לומר בבירור שתהליך זה יארך זמן. לכך דרושה סבלנות גדולה. בכפיה, שום דבר לא יועיל.
לא פחות מכך, יש להוקיר את לומדי התורה ותרומתם לחיזוק הרוח וזהותו היהודית של עם ישראל, הם שומרים עלינו רוחנית מאז מעמד הר סיני לאורך כל הגלויות, עד ימינו אנו.
האיומים של אותו מיעוט והצבת התנאים הללו עד כדי הגעה לסרבנות, פוגעים באחדות, בלכידות, בערך הרעות עליו גדלנו כולנו, בקיבוץ, בעיר ובכפר, הם יוצרים פירוד. הסרבנות למעשה אומרת: אני ככח מגן לא אשמור יותר על חברי. לא מדובר רק על 'החבר' אלא גם סבא שלי השוכב בבית האבות חסר אונים, ובני הקטן שעוד לא למד לדבר ולבקש מכם: "אנא היו לי לכח מגן, שמא נחזור למרתפי השואה".
כאשר מתחילים להציב תנאים, המדרון החלקלק מתחיל לתת אותותיו. מעתה כל אחד יוכל להציב תנאי משלו למה לא להגן על העם ועל המולדת. זהו חורבן האידאלים עליהם גדלנו.
עלינו להמשיך ולפרגן למערך המילואים, ליצוק את התוכן הראוי לו - יום המציין מסירות, הקרבה, תרומה והתנדבות, במקום אותם אשר בחרו להוזיל את המושג הקדוש הזה ולעשות בו שימוש לקידום אג׳נדות פוליטיות. בכך הורסים את הצבא ופוגעים בערכים הלאומיים.
עם ישראל מציין את ל"ג בעומר משום שבו פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות. הם חזרו לנהוג כבוד איש לרעהו, חזרו להיות אידיאליסטים. לא לקנא איש בחברו, לא להסתכל על האחר בעין רעה ובוחנת. לעזור לחלש, להושיט יד לזקן, לשמור על העולל חסר האונים. זהו רבי עקיבא שהיה רבו של בר כוכבא, ולימד אותנו על פסוק אחד בתורה שהוא כלל גדול בה - ׳ואהבת לרעך כמוך׳.
בעזרת ה' נמשיך לאהוב את העם, נמשיך ללמוד תורה, נמשיך לתרום למולדת ונכבד את תרומתו של כל אחד לעם ישראל.