ראיתי לאחרונה את הויכוח המתחולל במחננו איך לנהוג בחרם על מאפיית אנג'ל, אלו מיימינים להצדיקו, ואלו משמאילים לדחותו ואומרים לא זו הדרך ולא זו העיר.
כשכן למאפייה מיתולגית זו בשכונת קרית-משה, נחמץ הלב לראות את החנות המלאה דרך כלל בכל שעות היממה, עומדת כמעט ריקה מאדם. הרבה פוקדים לחנות העומדת בסמוך למפעל, ומשעה אחת אחר צאת חג הפסח ועד לערב פסח, לבד משבתות וימים טובים, אין לך שעה שאינה מלאה בעשרות קונים. ועתה יחידי יחידים, קונים, עם כמה דווקנים הבאים לגרור כמה כזיתות של לחם למאורתם ולהפיס את דעתם של בעלי הבית.
ההתעקשות המפליאה של הנהלת אנג'ל שלא להתנצל, ועוד להוסיף חטא על פשע בצורת התלהמות והטחת דברי עלבון בחלק מהציבור החרדי, לפי סגנונו של אחד ממקורבי הנהלת החברה, לכנותם בכינויים כגון: משתמטים, אוכלי נבלות וכו', העמידה אותי על דעתם וראיתי שלא לחינם בא החרם על ראשם.
חכמים הזהירונו במסכת סוטה (לח:) אמר רבי יהושע בן לוי כל הנהנה מצרי העין עובר בלאו שנאמר (משלי כג, ו) אל תלחם את לחם רע עין וגו' כי כמו שער בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר לך וגו'. רב נחמן בר יצחק אמר עובר בשני לאוין אל תלחם ואל תתאו.
צרות העין בלומדי התורה, הניתוק ממידת הצניעות והדומה לה, חוסר היכולת לראות את הצנועים המסתפקים במועט מצליחים לשרוד ועוד להרים את ראשם מעל המים, זהו כנראה אשר הטריף את דעתם, עד שבחרו באדם מבולבל, שעם כל הכבוד לעברו המפואר, הווייתו המפוקפקת בריצת אמוק נגד כל סממן חרדי-דתי -לאומי, מצביעה היטב להיכן הריח נושב באפיית אנג'ל.
שנאה מעופשת הבאה לתבלן לנו את לחמנו בדמעות תנין על חוסר השויון בנטל, לא תוכל להנעים לנו לחם סתרים זה המלא בבוז ללומדי תורה ולנושאי דגלה. הצבתו של איש אשר כל הווייתו היא רדיפה אחר לומדי תורה מכל חוג וזרם (ראו מאמרו של ידידיה מאיר מהשבת האחרונה), היא אות אזהרה לנו לבל נביא לפינו לחם רשע שכזה, שכן ממעמדו של זה המשביר לחם לפי הטף ועומר לגולגולת, יטיף לנו את ארסו ללחמנו לעשותו לנו לנהמא דכיסופא, להפוך ציבור שלם לאוכלי חינם הנהנים מלחם עמלים שלא ביושר.
מטה לחמנו לא יישבר כל עוד נשענים אנו על מסורת אבותינו, על מורשת עם עתיקה ואמינה, המנעימה לנו גם פת קיבר. אנג'ל על מנהליה תמשיך להתמכר לתרבות העושר האגדי ולחם כזבים תאכל ותאכיל, ואנו בדרכנו נקיים את דברי חכמינו: כך דרכה של תורה פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה את עמל. ויפים דברי שלמה המלך לסיים בם בנימה אקטואלית: לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר (קהלת ט, יא).