כבר הרבה זמן חשבתי לעצמי לכתוב על מה שחשבתי ועודני חושב לחרפה לאומית. ואז, קיבלתי כמו כולם את הדברים הפשוטים והנפלאים של הרב י"צ רימון, אותם קיבלתי, כמו כולם, בערך בעשרים קבוצות שונות תוך מספר דקות, מהר בהרבה מאש בשדה קוצים.
ראיתי את הדברים ונמלאתי קנאה - הרב רימון כנראה נגע בדברים הפשוטים שכתב בנקודת אמת כואבת, נקודת לחיצה שכואבת כנראה להרבה מידי אנשים שיותר משהם מעריצים או מתלהבים מנעה קירל הם היו רוצים ומעדיפים להיות כמו הרב יוסף צבי רימון - תמימים ופשוטים, מנצלים את זמנם לדברים חשובים, משפיעים על העולם בדרכם השקטה הרבה יותר מכוכבי המסך שהיום הם כאן ומחר אבד שמעם ונשכח כבודם.
איך הוא עושה את זה? באמת שאינני יודע. לא ישבתי בליל האירוויזיון לצפות במתמודדת הישראלית, לא חיפשתי את הביצוע ברשת החברתית ובכל זאת מן החיים עצמם שסביבי וממכיר הטלפון שלי אני יודע עליה כל כך הרבה חוץ מהמקום השלישי בו זכתה: על הלבוש המתאים או הלא מתאים שהיא לבשה והאם יש בזה חופש או בעצם החפצה, על חדי קרן, על שבדים ועל ליברפול. אודה ולא אבוש – למרות שלא צפיתי בתחרות, אני יודע גם איך נראית, ובטח יודע את שמה ובמה היא עוסקת.
ואת כל זה הרב רימון לא ידע. וראו זה פלא - איש לא חושב אותו לתמים, טיפש או מיושן. כל מי שמכיר את פעלו של הרב רימון יודע שמיושן הוא לא וטיפש הוא בטח לא – ספרי ההלכה, פעילותו במרכז האקדמי לב ובתעסוקטיף, סולמות ורצים למשנה ועוד אלף דברים מלבד כהונתו כרב המועצה האזורית גוש עציון מוכיחים כי בזמן שרובנו טמנו את ראשנו במסך הטלפון, עסוקים בלעודד או לבקר, להציץ או סתם להתעניין, יש אנשים שרצים קדימה, יודעים עדיין מה חשוב ומה טפל, משפיעים על העולם שבחוץ מבלי שהוא, העולם, משפיע עליהם, מדליקים בכמה מילים פשוטות ותמימות אור גדול בליבות רבבות בני אדם. ראיתי את דברי הרב רימון וקנאתי – נמלאתי בעצמי געגוע לשנים אחרות של תום שהיו ואינם.
בדבר אחד אתקן אותך כבוד הרב – לא אתה פגשת אותה, אלא היא פגשה אותך, כי שלך גדול בהרבה משלה. בעולם מתוקן היה זה שמך שמוקרן על מסכי המטוס, והיא הייתה שואלת לשמך ולמעשיך. ואולי גם היא יודעת את זה, אולי היא תדע ותבין רק בהמשך הדרך, ומי בעצם יודע מה ילד יום, מה נולד היום במפגש קטן ותמים על סיפונו של מטוס.