פיוט "מי כמוך" שחיבר הרב יוסף משאש זצ"ל ליום ירושלים המלמד על הדרך בה מדבר רב קהילה עם צאן מרעיתו ועל אהבת ציון וירושלים המשורשת בעומק תורתם של רבותינו.
"חסדו גבר אל חי העולמים
חיסל המלחמה בששת הימים
חי"ת כ"ף באייר לא תשכ"ח לעולמים
'קדוש יאמר לו' (ישעיה ד', ג')
זרע קודש ברכו לאל עליון
זרח אור לישרים יושבי ציון
זבחו ואכלו שמחו דל ואביון
'ושלחו מנות לאין נכון לו' (נחמיה ח', י')"
שני בתים מתוך פיוט ארוך שחיבר הרב יוסף משאש ע"ה, שעל אף שנדמה שזכה והיה לדמות מוכרת בשנים האחרונות, ראוי להזכיר כמה פרטים אודות אישיותו.
הרב יוסף משאש, נולד במרוקו בעיר מקנס בשנת תרנ"ב (1892) ולמד אצל חכמים חשובים בני המקום. כבר מגיל צעיר היה למשיב תשובות בנושאים שונים בהלכה ובאגדה. היה רב ודיין באלג'יר ובמרוקו, ולימים עלה ונתעלה לארץ ישראל והיה הרב של העיר חיפה (עלה בשנת תשכ"ד ונתמנה לרב ראשי בשנת תשכ"ח).
דעותיו המקוריות והעמדה החד משמעית אחרי פסיקותיו, הביאו להתנגדות גדולה של חלקים בחברה החרדית, אך לא חזר בו מאמת תורתו. היה אוהבה של מדינת ישראל, האמין בה ובעם היושב בציון. ידועות אמרותיו החד משמעיות על עיסוק בתורה ובמלאכה ועוד.
נפטר בשנת תשל"ד, כשהוא מותיר אחריו שפע אדיר של כתבים. אביו של הרב שלום משאש ע"ה והרב יוסף היו בני דודים.
נחזור לפיוט "מי כמוך".
הפיוט "מי כמוך" המקורי, הוא יצירת מופת של ריה"ל, לשבת זכור.
בפיוט הבנוי מארבע חלקים, ובכל חלק עשרות שורות, חרוז ושזור כל סיפור המגילה ונס פורים.
כל בית מסתיים בפסוק שבו נמצאת המילה 'לו'. לדוגמה, הצגת מרדכי ואסתר לראשונה בסיפור המגילה כפי שמופיע בפיוט:
"סַנְסַן לְיָאִיר הֵאִיר וְזָרַח
יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח
טֶרֶם מַכָּה צִיץ רְפוּאָה פָרָח
כִּי הִפְלָה ה' חָסִיד לוֹ
עִמּוֹ נֶאֶמְנָה הֲדַסָּה תַמָּה
הִיא אֶסְתֵּר בַּת דּוֹדוֹ בָּרָה כַּחַמָּה
וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ
לְקָחָהּ מָרְדְּכַי לוֹ"
בכל קהילות הספרדים ועדות המזרח הפיוט נקרא בשבת זכור.
הרב יוסף משאש ע"ה, (להלן: היו"ם, כפי שנהג לחתום את מכתביו), אף שאינו הראשון, עושה שימוש במבנה הפיוט הזה, ועם סיומה של מלחמת ששת הימים, מחבר פיוט "מי כמוך" ליום ירושלים.
בעבר ראיתי הערה של אחד מחשובי וגדולי הת"ח בדורנו, שלדידו הפיוט הנראה פשטני, וכאבתי. לענ"ד, לא נחת כת"ר להבנת מטרת הפיוט. הפיוט הספציפי ובכלל – מקומו של הפיוט בתוככי התפילה.
ישנם פיוטים שעניינם לרומם את רוח הקוראים. מתוך שגב מילות הפייטן, ובעומקם – דואה ועולה הקורא אל רום הרעיון והאמירה אליהם כיוון הכותב.
לעומתם, יש פיוטים הבאים כמו "לחנך" את הקוראים והמתפללים. דווקא בפשטות מילותיהם נסוכה עצמתם. ניתן לראות זאת בחלק מפיוטי ימים נוראים, וכן בחלק משירי הבקשות (לצד פיוטי עומק מאין כמותם ואכמ"ל).
בפיוט זה פורס היו"ם ע"ה, את כל סיפור מלחמת ששת הימים, כולל הרקע ההיסטורי ומשם אל המבט האמוני על חסדי ה' במלחמה זו ומה מתחייב מאיתנו לאורה.
בעצם, זו הדרך של הרב להעביר "שיעור" לכלל הציבור ולדורות, על מעמדו של יום ירושלים ועל ההבנה של "יתבוננו חסדי ה'". היות שלא בכל מקום יהיה רב שיישא דרשת יום ירושלים, ולא לכולם ידוע וזכור מה אירע ביום קדוש זה – הנה תזכורת קבועה בתוך סידור התפילה, באופן בהיר ובחרוזים, מתובל במדרשי חז"ל ופסוקי תורה, הבנוי על אחד מהפיוטים המוכרים ביותר לעדות ספרד.
הפיוט בנוי מאקרוסטיכון "אלפ"א בית"א (והמילים) יוסף משאש חזק ואמץ מאד" (לשון היו"ם בראש הפיוט). כדרכו של ריה"ל, הוא מסיים כל בית בפסוק עם המילה "לו".
את הפיוט ניתן לראות בשלמות בסידור הנפלא שהוציא מזה שנים, הרב אורי שרקי יצ"ו, "בית מלוכה" (הראוי למאמר בפני עצמו) וכאן נתבונן נא בחלקים ממנו.
לאחר שמפרט הרב כיצד התחברו להם כל ארצות ערב (בחסות ובתיווך הרוסים) הוא מתאר את הדברים הבאים:
"מאד נשק עצום ורב / מסרה רוסיה לארצות ערב / מילל אויב 'אכם קרב' / פעם אחת ולא אשנה לו (שמו"א, כ"ו)
נוסף עוד כי הרוסים אותם לימדו / נכלי מלחמות ולהם עודדו / נתנו צו גוי אחד השמידו / והחרמתם כל אשר לו (שמו"א מ"ו)
סכסכו גם ממשלת צרפת בנו / סרב דגול (שליט צרפת אז. נ"ה) לתת אוירונים קנינו / סר צילו ונוסף על שונאינו / עובר ומתעבר על ריב לא לו (משלי כ"ז)"
לאחר כמה בתים היו"ם עובר ומתאר את תקופת ההמתנה:
"קול ישראל יום יום שלום מבקש / קול אויב רק מלחמה ומוקש / קול ה' עם עיקש תתעקש / כאשר עשה כן יעשה לו (ויקרא ל"ו)
רבו הימים עשרים במצוקה / רובצים על הגבולות ביד חזקה / רחמים מבקשים בצום וצדקה וצעקה / כי יציל אביון משוע ועני ואין עוזר לו (תהילים ע"ב)"
ומשם הוא עובר לתיאור המערכה כאשר ליבת התיאורים, תיאור שחרור ירושלים:
"ירדנים הוכו מכה מאד קשה / ירושלים העתיקה מהם נתפשה / יחד עמה כל חלקה קדושה / כי בחר ה' בציון אוה למושב לו (תהילים קל"ב)"
לאחר תיאורי הקרבות בצפון ובדרום, הוא פונה אל הקהל וקובע:
" זרע קודש ברכו לאל עליון / זרח אור לישרים יושבי ציון / זבחו ואכלו שמחו דל ואביון / 'ושלחו מנות לאין נכון לו' (נחמיה ח')"
בבית מרגש העוסק בקדושי המערכה הוא ממשיך:
"קרבנות ציבור חללי מלחמה / קדשו זכרם בהידור וקימה / קדוש ישראל יעטם אור כשלמה / ויבואו לקראתו וישתחו לו (מל"ב, ב')
ותחת כסאו ימציא להם מנוחה / ומאבליהם יסיר יגון ואנחה / ואלמנותיהם ישיש בשמחה / ויתום ואין עוזר לו (איוב כ"ט)"
נושא זה ממשיך בתפילה על הפצועים ומסיים בתפילת שלום לחיילי צה"ל.
נדמה, שיש לאמץ סוגה זו, של פיוטים המטמיעים בשומעים ובמפייטים את גודל היום, את מעמד ירושלים והמדינה, מעמד צה"ל, ותפילה על הפצועים, ומעל לכל כבוד לנופלים וכו'. ובמיוחד לדור שנולד וגדל אל מציאות העיר השלמה כמובנת מאליה.
מכאן קריאה והצעה לקהילות ישראל די בכל אתר, להוסיף ולשלב פיוט זה, כבר יום ירושלים הבא עלינו לטובה ולברכה!
"יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ, שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ, לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ, לְמַעַן בֵּית ה' אֱלֹהֵינוּ, אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ".
הכותב: הרב נועם הכהן, רב אולפנת אמי"ת אוריה באר שבע