אילנית סוויסה, שדרנית רדיו, מחזאית ובמאית תיאטרון תושבת כפר עזה, מתארחת אצל דודו סעדה לשיחה סוערת לסיכום מבצע 'מגן וחץ'.
אילנית משתפת: "הגעתי לפני שנים במסגרת עבודתי לשדרות, כאילו אתה מגיע לזירת מלחמה. בגלל זה עברתי לגור שם. הייתי אז תל אביבית קלאסית. הפסקתי את כל מה שעשיתי בתל אביב, ועברתי בשנת 2008 רגע לפני 'עופרת יצוקה'. יש הרבה יתרונות בחיים בפריפריה. מקום מלא קהילתיות ותרבות משלו, שקט ונעים, החינוך אחר, החיים קרובים לטבע, מאוד מתאים לי לחיות במקום כזה".
"אם נתחיל לזוז מכל מקום שיש בו סכנה - לא תהיה לנו ארץ ישראל. אי אפשר להמשיך באותה הדרך ולצפות לתוצאה שונה. מבצע גורר מבצע, והמצב נשאר אותו דבר. המדינה במלחמת התשה. בעבר כשביתי רננה היתה קטנה, הייתי אורזת לפני כל סבב ועוברת ל'עיר מקלט' אצל חברים במרכז הארץ. נפתלי בנט בא לישון אצלנו כשהיה שר החינוך. הערנו אותו בכל פעם שהיה צבע אדום בלילה".
"המבצע 'מגן וחץ' התחיל בשקט. זה היה איום ונורא. רבע מדינה בהתגוננות. אנשים יושבים ומחכים שיירו עליהם טילים. זו עצמאות? הרבה אנשים וגם אני ביניהם נשברו בשומר החומות. ראו שיש בעיה חמורה, היה שבר גדול. ביום שיפסיקו לשאול מה יהיה לי בעוטף עזה ויתחילו לשאול מה יהיה לנו במדינת ישראל – זו תהיה הערבות ההדדית. כשיורים עלי יורים גם עליך במרכז הארץ".
אילנית מוסיפה: "אני לא שמיחה שיש כיפת ברזל. זה כמו פלסטר. זה כמו המיגוניות שמצילות חיים אבל זה לא מטפל בבעיה עצמה. לו לא היינו מצליחים להתמגן כך והאוכלוסייה האזרחית היתה נפגעת - המדינה היתה צריכה לשבת ולתת מענה ולמצוא פיתרון אמיתי. מיהרנו אל הרפורמה המשפטית כאילו נרגענו מהעניינים הביטחוניים.".
האזינו לנו בספוטיפיי ובגוגל פודקאסט.
האזנה נעימה.