1. ההיסטוריה מלאה באנשים קטנים במידותיהם - שעשו דברים "גדולים". משום מה, הם סוחטים מאיתנו התפעלות מובנית, לפעמים.
הם לגמרי 'מותג של עשיה' למרות היותם, בסך הכל, אנשים קטנים מאוד שגרמו נזק רב לאנושות וראויים לגינויי על.
את הסלבריטאיות אי אפשר לקחת מהם, אך כואב לראות כיצד הם זוכים לרחשי תהילה שקטים גם בקרב בני אדם שמבינים בליבם שבן אדם נמדד - לפני הכל ואחרי הכל - במידותיו האישיות.
לא בכוחו, לא בפירסומו ולא יכולת שלו ליזום דברים "גדולים".
אגב, מטבע הדברים, דברים "גדולים" שצומחים ע"י אנשים קטנים עשויים לצמוח מאוד יפה, אבל עקום, כך שהנזק רב על התועלת.
אני מעדיף את היזמים מסביבי אנשים גדולים הנמצאים בתנועת גדילה פנימית, לפני שהם נתלים בפרויקטים שיאדירו את שמם החיצוני.
2. בכולנו יש את פוטנציאל האדם הקטן; זה שמתקטנן, פועל בכוח, בציניות, בעוקצנות, בהתנשאות פנימית על האחר ובביטול רגשותיו.
לרוב, כל אלו מגיעים על מצע של ביטחון עצמי עצום כלפי חוץ ב'צדקת הדרך' שפשוט 'לא מאפשרת' לוותר - חס וחלילה - או לנהוג לפנים משורת הדין.
בעולמנו רצוף התוכן והקפיצות מדבר לדבר - נשמות לא מעטות נשארות פגועות מאנשים קטנים שבטוחים בצדקת דרכם בכל רגע נתון. לעיתים אנשים קטנים עסוקים ב'דברים גדולים', אך למעשה, הם בעיקר עסוקים בעצמם ובעשיה שמלהיבה אותם.
קצת כמו ילדים קטנים וחסרי סבלנות, רק בלי המתיקות ועם ביטחון עצמי שחוסם אותם מלהשתנות.
כשאנשים קטנים 'עושים את שלהם' - אין להם את הפנאי להיות רגישים לזולת ולגדול במידותיהם, עוד קצת, בכל מפגש שלא מסתדר לפי איך שהם רואים את הדברים.
אנשים כאלה חיים בחוסר שלמות פנימית מתמדת, אך הם עסוקים מספיק ונחשבים מספיק כדי להיתלות ב'תפקיד החשוב' ולשכוח שהם בסך הכל אנשים קטנים שלא השתחררו מכבלי הילדות.
3. גזענות היא אחת מאבני הנגף של אנשים קטנים והיא חוצת קהלים, עדות, מגזרים ומגדרים. כמדומני שטבעי שאדם יתחבר למי שדומה לו, אך מאנשים גדולים (בתפקיד, כבוד, כוח, כסף, פרסום ושאר ענייני חומר היוצרים אשליה של 'אדם חשוב') יש ציפיה נאיבית כלשהי לעמוד בסטנדרטים מסוימים של הגינות, חביבות ונימוס. בכל זאת, יש להם פריבילגיות.
אתה אומר לעצמך; 'לא יכול להיות שהאיש החכם מולי מתמסר לגזענות פנימית. אם יש לו אחת כזאת בלב, הוא בטוח מצליח להתגבר עליה". אך אויה. שוד ושבר. אתה מגלה שלא דובים ולא יער.
מולך סוג של ילד קטן שפשוט לא אוהב אוכל מסויים ולא מוכן לאכול את זה גם זה הדבר הנכון. כל אימת שאנשים קטנים יפגשו אדם שתופס את החיים אחרת מהם - ברמה שמקפיצה להם את הגזען - הם לא יתייחסו אליו עניינית.
נשגב מהם לעשות את הפעולה הפשוטה ולהביט על האדם לגופו של סיפור. זה גדול עליהם, הם קטנים. לצערנו, אם ימשיכו ככה - גם לא בטוח שיגדלו.
כך למשל, בכל הנוגע לתימנים; אפשר למצוא עדיין בני אדם שחיים בתודעת 'אני לא גזען' ומאמינים בה באמונה שלמה - אך מתנהלים בפועל כאחרוני הגזענים.
נכון, לא תצליח להוציא מהם גסויות קשות, אך ההתנהלות-התנגדות הפנימית כשתימני נכנס לתמונת חייהם עשויה להוציא מהם את "המיטב" בדרכים יצירתיות, קטנוניות ובלי לעצור לשאול: "רגע, מה עובר - עליי?" ו"מדוע אתה מתנהג כך?".
גזען מוכשר מספק הצגה מהפנטת כשהוא נכנס לדמות המשכנעת את עצמה כי רק טוב וצדק עולמי שקוף מניעים את גלגלי חייו.
4. פעם אחת ניסיתי להבין מה גורם לאדם לשאול אותי במפגש ויזואלי ראשון, במבט לא ג'חנוני במיוחד: 'אתה תימני?'.
אחר כך הבנתי ממנו, באקראי, בין השורות, שהוא פשוט גדל עם אמא שהייתה מביעה מורת רוח קשה אם היה מעז לצאת לדייט עם תימניה.
רחמים פשטו בי. כשאתה גדל ככה - אתה לא ממש אשם אלא קרוע בין שורשיך העכורים ובין הרצון להיות מודע ולהביט על העולם בצורה מפוכחת יותר.
בשביל לחזור בתשובה צריך הרבה אומץ גם אם אתה מאוד רוצה בזה. בשביל להפסיק להיות גזען אחרי שינקת גזענות מטופשת בבית - צריך לעבור מעין תהליך גיור. לא פלא שיש עדיין כאלה שמעדיפים את ההפקרות המחשבתית שתאפשר להם להמשיך ולחיות כאנשים קטנים בצלופן של 'מתקדמים'.
האבסורד: לפעמים תראו אותם קופצים כמוצאי שלל רב בעקבות סיפור גזעני תקשורתי כלשהו. הם יחוו את דעתם בצורה כה מלומדת שגורמת אפילו לצחוק הגדול ביותר לצאת מגדרו הסטנדרטי. ממש עיניים להם ולא יראו אוזניים. כי גזענות - אינה ביטוי קומי כזה או אחר שהצליח לעמוד על ההבדלים המנטאלים הגלויים בין קבוצות.
גזענות אותנטית היא כשמשהו "לא בא לך בטוב בעיין" - ואתה, בלבך פנימה, מתמסר לכל הצידוקים האפשריים כדי להסביר לעצמך שהבעיה היא בו, במקום להודות שאתה מאוד מיושן, עדיין לא התקדמת ותהליך החיבור היפה למי שאינו דומה לך - עוד לפניך.
הכותב הוא איש קראייטיב, תסריטאי ומגיש, יוצר ההרצאה והסרט החדש 'מדריך למתבונן האמיץ' ובית ספר לאמנים 'מסדרונות לתעשייה'