נתחיל בעיקר: סוג הכיפה שחובש הרב הראשי לישראל היא אולי הדבר האחרון המעניין בשאלת זהותו של הרב שיזכה לשבת על כסאו של מרן הראי"ה קוק. גם הלל בברכה ביום העצמאות זה אולי חשוב, אבל עדיין לא על זה עומדת כל התורה כולה. רבים מיוצאי עדות המזרח הם ציונים ברמ"ח אבריהם אך נמנעים מלברך והכל בסדר.
יש יותר מידי דברים לעשות ברבנות הראשית, יותר מידי דברים לשפר לתקן ולשדרג, ולפני הכל אנו זקוקים לתלמיד חכם שגם כח לו לשנות ולתקן. אם יש אחד כזה, ויש אחד כזה, שגם ובנוסף רואה במדינה אתחלתא דגאולה, קורא את ההלל בברכה ומחובר לתורתה הגואלת של רבותינו, מה טוב ומה נעים.
נתחיל בדחוף: לא נסתיר את האמת הכואבת: מערך הכשרות הארצי במצב לא טוב, וזה בלשון עדינה, אולי עדינה מידי. קיים מחסור ברבני עיר, אין נהלים אחידים, מחסור אקוטי במפקחים ארציים ובמחלקת היבוא וכן בעיית המשגיח - מושגח הם רק קצה קצהו של התיקון שצריך להיעשות במערכת הכשרות הארצית שצמאה כמו מדבר צחיח בסוף הקיץ לאדם בעל שיעור קומה וניסיון שיעמיד את המערכת הזו על הרגליים.
מדובר במשימה שלא מתאימה לכל אחד: עולם הכשרות הוא עולם שיש בו הרבה מאד כסף, לחצים פוליטיים – התנגשות בין רבנות מקומית, מועצה דתית, בעלי עסקים וצרכנים. מתן כהנא הלך על הדרך הקצרה שהיא ארוכה – הציע רפורמה חובבנית על הגב של הרבנות הראשית.
לשמחתנו המהלך נכשל, אבל זה לא אומר שהרבנים הנכנסים יחד עם שר הדתות ומועצת הרבנות הראשית החדשה שתבחר פטורים מלהניע תהליך של פירמוט מערך הכשרות. בצירוף הפרסומים המאוד מטרידים על התנכלות מכוונת של מנכ"ל הרבנות החדש ליחידת האכיפה ולעומד בראשה הרב רפי יוחאי מסיבות עלומות שניחוח פוליטי עולה מהן, מדובר כבר במצב חירום אמיתי במערכת הכשרות של מדינת העם היהודי.
לא רק מערכת הכשרות צמאה, גם הציבור צמא: הרבנים הראשיים שייבחרו צריכים לשוב למנהגם של כמה מקודמיהם בתפקיד, ייזכרו לטובה בהקשר זה הרב עובדיה יוסף, הרב מרדכי אליהו, הרב גורן ורבנים נוספים, שעשו ימים כלילות כדי לכתת רגליהם בכל רחבי מדינת ישראל – מתעלת סואץ ועד רמת הגולן, בבתי כנסת, בבתי מדרשות וברחובה של עיר.
הרבנות הראשית, אומר בצער רב, התכנסה במידה מסוימת במגדל של שן, וכמעט שאינה פונה בקשר ישיר אל העם. לא במפגשי פנים אל פנים, וגם לא דרך המדיות השונות. הדבר הזה חייב להשתנות. אין לך טובה כתורה, ואת הטוב הזה עם ישראל צריך לראות בעיניים ולגעת בידיים.
ויש עוד: גיור, נישואין, מצוות התלויות בארץ ובכלל התרגלות של הרבנות שיש לה אמירה ומקום בשאלות ציבוריות כבדות משקל, מביעה את דעתה דעת תורה בסוגיות ממלכתיות העולות על הפרק.
כדי לעמוד כראש רבני ישראל לא די בידע הלכתי רחב, אף לא די במאור פנים או בכריזמה. רב ראשי צריך להיות גם בעל הוד מלכות, איש גיבור וחזק שעצם דמותו מעוררת הדר ויראת כבוד ולפני מלכים יתייצב, אדם אמיץ אונים ורב כוח שלא חושש ולא מתבייש לומר את דעתו דעת תורה באמת ובתמים ולעמוד על שלו, אדם שעצם דמותו משדרת סמכות, אומץ וגבורה, קדושה וכבוד תורה.
אלו השיקולים העיקריים אותם יש לקחת כאשר בוחרים, לא שיקולי הלל או צבע כיפה, לא שיקולי חברות או עניינים קטנים אחרים. חושש אני לומר באופן מפורש מי מכלל המועמדים המצוינים ניחן יותר מכל השאר בכישורים אלו ובניסיון הדרוש לתקן את מערכת הכשרות, ומפאת חשש נשיכתן ולחישתן לא אומר את שמו בגלוי.
חושבני כי המכירים את הנפשות הפועלות יודעים כי יש אחד מכל הארבעה שיבואו לוועדת הבחירה של הרב יעקב אריאל ביום ראשון שניחן יותר מכל חבריו בתכונות המתאימות ובניסיון הרלוונטי, ראוי מתוך ראויים מעולה שבמעולים, וטוב יהיה, לעם ישראל כולו, אם ייבחר.