בן שפירו בספרו "איך להתווכח עם שמאלנים ולכסח להם את הצורה" מסביר אסטרטגיית שמאל נפוצה בוויכוחים.
במקום להתמודד עם טענה לגופה, מוצאים סיבה שפוסלת את האדם המביע אותה ובכך שוללת את לגיטימיות הטענה. הוא טוען בספרו שהדרך להתמודד עם האסטרטגיה הזו היא להשתמש בה גם כן בתגובה.
מעניין לראות בפרשת שלח דמיון לאסטרטגיה הזו.
המרגלים חוזרים למדבר ומספרים לעם בגנות הארץ. באמצע הפסוקים המתארים את דברי הגנות של המרגלים הכתוב מבליח לנו פסוק בודד בו נשמע קול אחר, קולו של כלב המלא באמונה. אנחנו הלוא יודעים שגם יהושע היה באותה דעה עם כלב. מדוע אם כן נפקד קולו?
הגמרא במסכת סוטה מספרת לנו סיפור שמסביר מדוע איננו שומעים כאן את דברי יהושע.
לפי הכתוב שם יהושע רצה לומר בשבח הארץ כנגד המרגלים, אך המרגלים השתיקו אותו וטענו שהוא לא יכול לדבר על הארץ כי אין לו בנים שינחלו אותה. בהקבלה לימינו, משהו בסגנון לא עשה צבא בגלל בעיה רפואית. כלב רואה את הסיכול הממוקד שנעשה ליהושע, מבין שהוא כנראה הבא בתור ואכן משתמש באסטרטגייה הזו בצורה מתוחכמת.
"ויהס כלב את העם אל משה"- מסבירה הגמרא ש'ויהס' לשון הסתה, "הסיתן בדברים". מאמר להם "וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם".
עם פתיחה כזו המרגלים היו בטוחים שכלב ימשיך ויאמר דברים רעים על משה רבנו, ולכן הם שתקו והוא הצליח להשחיל כמה מילים בתוך כל דברי הבלע שלהם. כלב ניצל את שתיקתם ואמר "הלוא הוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והאכילנו את המן…"
העניין הזה מזכיר לי סוג של תגובה שקיימת היום לשנאה המופנית כלפי הציבור החרדי. טוענים כנגד 'וכי זו בלבד עשה לנו הציבור החרדי? הם מחזיקים המון מפעלי חסד, שומרים על הרוב הדמוגרפי וכו'.
במבחן התוצאה גם לכלב וגם לחרדים השימוש באסטרטגיה הזו כתגובה לא בהכרח הוכיחה את עצמה בטווח המיידי. אולי כי האמת לא צריכה אסטרטגיות, אולי כי היא מחלחלת לאט, אולי כי אנחנו עם קשה עורף שנוטה הרבה פעמים להבין רק בדרך הארוכה והקשה, ואולי כל התשובות נכונות.
בכל מקרה, חשוב לזהות אנשים שמשתמשים בטקטיקות מתוחכמות כדי לשלול לגיטימיות של דעות ולחשוף אותם לציבור.
גם בימין אנחנו לא חפים מהעניין הזה לגמרי, תמיד יש מה לתקן ולשפר, הסיפור הזה בהחלט נצרך לדורות והלוואי שבדורנו נדע לזהות דוברי אמת בלבבם ולשמוע להם כעם.