זה היה שבוע דרמטי למדי במערכת הבחירות לרבנות הראשית לישראל, השבוע שבו התכנסה ועדת הרבנים לבחירת המועמד לתפקיד הרב הראשי האשכנזי מטעם הציבור הדתי־לאומי.
בתום שני סיבובי הצבעה נבחר צעיר המתמודדים, הרב מאיר כהנא, אב בית הדין באשקלון (54), להיות המועמד, כשהוא זוכה לשלושה קולות יותר מהרב הראשי לפתח תקווה, הרב מיכה הלוי. הבחירה ברב כהנא הפתיעה רבים, שכן לאורך המרוץ הוא לא נמנה על הפייבוריטים לזכייה. יומיים לאחר שהפך למועמד הציונות הדתית לתפקיד הרב הראשי, הרב כהנא מתיישב לריאיון ראשון ל'בשבע', ומספר מתי התקבלה ההחלטה להתמודד על התפקיד.
"ההחלטה להתמודד התקבלה בפגישה שהייתה לי עם הרב צפניה דרורי. בחמש השנים האחרונות אני לוקח חלק בתהליך מעבר הדורות בישיבה בקריית שמונה, שבה למדתי, וכבר תקופה שסוגיית החלפת הדורות בציונות הדתית בכלל עולה בשיחות שלנו. לפני כמה חודשים שיתפתי את הרב דרורי בחששות שלי שגם בסבב הבחירות הזה ניכשל כמגזר למנות רב ראשי מהציונות הדתית. לפני קצת יותר משנתיים בשיחה שלי איתו הוא אמר לי שצריך שאני אתמודד על הרבנות הראשית".
קודם לכן היה רצון או חלום להגיע לתפקיד? הרי לרוב אנשים בונים עצמם שנים לתפקיד הזה.
"האמת היא שלא. לפני השיחה ההיא עם הרב דרורי לא חשבתי בכיוון. לכן הדבר הראשון שעשיתי אחר כך היה להתקשר למורי ורבי, הרב בלומנצויג (ראש ישיבת ירוחם, שם לימד הרב כהנא במשך עשור - א"מ) ולשמוע את דעתו בנושא. הוא אמר לי 'אני לא שולל את האפשרות הזאת'. מי שמכיר את הרב דרורי ואת הרב בלומנצויג יודע שכשהרב בלומנצויג אומר שהוא לא שולל משהו, זה הרבה יותר ממשי מאשר כשהרב דרורי דוחף אותך למשימה".
למה חשבת שהולכים לכישלון נוסף?
"כי שוב התרחשו אותם תהליכים שהתרחשו לפני עשור. הרי מה היה לפני עשור? היו שני מועמדים מהציבור הדתי, הרב יעקב שפירא והרב דוד סתיו. בתוצאות הסופיות הרב סתיו קיבל 54 קולות, הרב שפירא קיבל 25 קולות והרב דוד לאו קיבל 68 קולות. אם הקולות הדתיים־לאומיים היו מתאחדים סביב מועמד אחד, כבר לפני עשור היה מתמנה רב ציוני ולא הרב לאו - שבאופן אישי אני מאוד מעריך אותו, ואנחנו עובדים יחד המון מתוקף היותו ראש בית הדין הרבני הגדול ותפקידי כיושב ראש נציגות הדיינים הארצית. ואני ממש שמח שבסוף הוועדה הוקמה, הכילה בתוכה את כל הקצוות מבית הלל ועד הר המור, ובסוף יצאה עם תוצאה מוסכמת".
על פניו אתה לא המועמד הטבעי לתפקיד. אחרי הכול, עד לפני חודשיים בערך רוב הציבור הדתי, שלא לדבר על החרדי והחילוני, לא נחשף אליך.
"קודם כול, את ההישג הזה אני חייב לתת לתלמידיי מישיבת ירוחם שהתגייסו למשימה בכל כוחם. בלעדיהם לא בטוח שזה היה קורה. ולנקודה עצמה, בתוך מערכת בתי הדין הרבניים מכירים אותי מצוין. פעמיים הם בחרו בי לייצג אותם. זה נכון שהציבור הרחב לא מכיר אותי, כי זה טבעם של דיינים. כשהתמניתי לתפקיד אמר לי הרב בלומנצויג שעכשיו הנטייה הטבעית שלי לעסוק בכלל ישראל ובסוגיות ציבוריות תצטרך להצטמצם, כי דיינים מטבע תפקידם לא יכולים לעסוק בנושאים האלה בצורה נרחבת. אז זה לא שהייתי לגמרי מחוץ לעשייה הציבורית, אבל כן נאלצתי לקחת כמה צעדים אחורה. ויחד עם זה, את הוועדה לבחירת הרב הראשי לירושלים אני הובלתי".
אבל בסוף הציבור שאמור לשלוח אותך לתפקיד כלל לא יודע אם יש לך את הכישורים או הניסיון בנושאים שבהם הרב הראשי אמור לטפל.
"אני לא חושב שזה נכון. אני תמיד משווה אותנו הדיינים לרופאים. רבנות קהילה זה כמו מרפאה של קופת החולים. הרבה יותר אנשים נחשפים אליה, אבל את המקרים הקשים והחשובים היא מעבירה אלינו, הדיינים בבתי הדין. בסוף בכל המקרים שמפלגים את המדינה והחברה בסוגיות דת - אם זה מעוכבי חיתון, בירורי יהדות, מסורבות גט - אנחנו הדיינים אלה שמתעסקים בזה".
אבל בסוף הדיינים עוסקים במקרים נקודתיים, בעוד תפקידה של הרבנות הראשית הוא להתוות את המדיניות ולבנות את המערכים לשם כך. זה מאוד שונה ממה שהדיינים עושים בבתי הדין.
"אנחנו נאבקים בבתי הדין נגד תופעת סרבנות הגט, ואנחנו הופכים כל אבן כדי לברר יהדות, ובסוף יש לנו גם את המקרים שאי אפשר לפתור והם הכואבים ביותר. בפועל, חוץ מסוגיית הכשרות, שהיא נטו של הרבנות, אנחנו אלה שנחשפים לכל המקרים והתופעות שמסעירות את המדינה. זה לא אומר שאין לי הרבה מה ללמוד. אבל עדיין צריך לזכור שיש סיבה למה כל בעל כושר לדיינות יכול להתמנות לרב עיר, ולא כל רב עיר יכול להיות דיין".
ככל הנראה לא היית המועמד המועדף על השר סמוטריץ'. אחרי הבחירה בך, אתה מרגיש שהוא מגויס לחלוטין לבחירתך?
"בהחלט. ללא שום ספק. הוא פועל לכך רבות. אנחנו עובדים איתו בתיאום מלא על כך. כך למשל בשנייה שיצאו השמועות על ביטול הדיל עם ש"ס, הוא מיד דאג לבצר אותו".
נתק בין הרבנות לציבור
אין זה סוד שמעמדה של הרבנות הראשית בעשורים האחרונים נמצא בירידה מתמדת. על פי סקרי אמון במוסדות המדינה השונים, פחות מרבע מהישראלים מביעים בה אמון. הנתון הזה כולל בתוכו גם ירידה ניכרת בתמיכת הציבור הדתי, שבאופן מסורתי היה התומך העיקרי ברבנות הממלכתית. אל הסיטואציה הזאת נכנס הרב כהנא בעיניים פקוחות.
"אני לא יודע איפה הייתה הטעות בניווט, אבל ברור שיש נתק חמור בין החברה הישראלית לרבנות. אני מוצא את הנתק הזה בארבעה מעגלים, וזה גם מה שאמרתי לוועדת הרבנים כשדיברתי לפניה. קודם כול יש נתק חמור מהחברה הישראלית, ואני מקווה שנצליח למצוא את המקורות התקציביים בתוך הרבנות כדי לייעד מחלקה שתחקור את שאלת הזהות היהודית בחברה הישראלית כולה. אנחנו בתהליך מדהים של גאולה ושל תחיית ישראל, והוא כולל בתוכו גם טלטלה גדולה. המשימה שלנו כרבנות ראשית, עוד לפני העיסוק בסוגיות כמו כשרות, גיור, נישואין וכן הלאה, היא לשאול איפה מקומה של התורה ואיפה מקומו של הרב אצל כל יהודי באשר הוא.
"המעגל השני הוא המעגל הרבני. אין סיבה שהרבנים החרדים לא ירגישו שהם חלק ממערך הרבנות הראשית. הדיינים החרדים שיושבים איתי בבית הדין מדברים איתי על כל סוגיה,. למה שלא יהיה לנו דיון כזה גם ברבנות הראשית, עם כל המגזרים והקהילות? לא חייבים להסכים על הכול, אבל כן חייבים לדבר ולחלוק את התובנות בשאלה איך אנחנו רואים את מדינת ישראל גדלה, צומחת ומתפתחת. זה היה בעבר בימי הרב הרצוג, אבל נעלם לאורך השנים.
"המעגל השלישי הוא יהדות התפוצות. אנחנו שוכחים שיש עולם יהודי מפואר מחוץ לגבולותיה של מדינת ישראל. הרבנות הראשית היא הארגון הרבני החשוב ביותר בעולם, אבל יש עוד ארגונים חשובים וחייבים לנהל איתם שיח על מה אנחנו יכולים להעניק להם ומה הם יכולים להעניק לנו. והמעגל הרביעי הוא מעגלי השלטון. אין שום סיבה שלא יבואו להתייעץ עם רבנים ולקבל מהם מבט ערכי־יהודי. זה לא אומר כמובן שמקבלי ההחלטות צריכים לקבל את עמדתנו, אבל זאת עוד נקודת מבט שחשוב שתהיה".
כל ארבע הנקודות הללו יכולות להתקיים כאשר יש הערכה לרבנים הראשיים. בימי קום המדינה זה היה, אבל בשלושים השנים האחרונות הרבנים הראשיים, שהם תלמידי חכמים גדולים, אפילו לא הגיעו עם הערכה גדולה מתוך הציבורים הדתיים.
אני חושב שברגע שההנהגה תחזור לציונות הדתית, אז כל החברה הישראלית תרגיש הזדהות עם הרבנות הראשית".
אבל בפועל גם אתה סובל בדיוק מאותה בעיה של הרבנים הראשיים האחרונים, וזה מעמד ציבורי לא גבוה, כולל במגזר הדתי.
"אני חושב שהרקע האישי שלי ייתן לי מהר מאוד את ההערכה הזאת בכל המגזרים. בקרב הציבור החילוני מאוד משמעותית העובדה שהייתי מ"פ במילואים במשך שמונה שנים והיום אני סגן אלוף בפיקוד העורף. זה מוריד הרבה חומות מול הציבור החילוני".
אבל את המהלכים במישור הדתי צריך לקדם בעיקר בתוך הציבור הדתי והציבור החרדי.
"נכון, ושם מגיע הרקע שלי והתפקידים שלי כיום בבית הדין ובנציגות הדיינים. אין כיום קהילה חרדית בארץ, למעט אולי נטורי קרתא, שאין דיין כלשהו שיודע להגיע אליה. אני מאמין שדרך חבריי הדיינים אוכל להגיע לכל הקהילות. אין לי שום אשליה שזה יקרה ביום אחד, אבל אני מאמין שנצליח".
בסוף כשיש שאלות ציבוריות לא פונים כיום לרבנות הראשית, אלא לרבנים כמו הרב אדלשטיין בציבור החרדי והרב דרוקמן או כיום הרב אריאל בציבור הדתי.
"אני מסכים. אני הייתי רוצה לראות על שולחנה של הרבנות הראשית שיח בין גדולי התורה החרדים, הדתיים־לאומיים, האשכנזים והספרדים, וגם של יהדות התפוצות. באידיאל הגדול החזון הוא שהרב הראשי יהיה ראש הרבנים, אבל ברור לי שזה לא המצב כיום. השלב שאנחנו נמצאים בו הוא שהרב הראשי צריך להיות זה שייצור את התשתית לזה, זה שירכיב את השולחן וידע להושיב סביבו את כולם. זה תפקיד אחר, ואני מקווה שבעוד עשור, כשאעביר את המקל הלאה, נתקדם כמה צעדים ליעד שבו הרב הראשי יהיה מהבולטים בשיח הזה".
החוכמה היא לפעול בהסכמה
הרב כהנא מודע לעובדה שלצד הכרסום במעמד הרבנות הראשית, הרב הראשי הבא יידרש להתמודד עם שורה של אתגרים מעשיים ביותר בנושאי דת ומדינה, כדוגמת סוגיית הגיור או סוגיית הכשרות. לפני שאנחנו צוללים לתוך הסוגיות הנפיצות, הוא מקדים ונותן כותרת כללית לתפיסתו בנוגע לטיפול בנושאים אלה. "כל החוכמה היא לפעול בהסכמה רחבה עם כל הגורמים השונים. להכריז בשנייה שבה נכנסים לתחום על רפורמות זה מתכון בטוח לכך שלא יבוצעו תיקונים. ככה לא עובדים", הוא אומר, ושולח מסר ברור להתנהלותו של שר הדתות הקודם מתן כהנא.
נתחיל בגיור. איך פותרים את הבעיה הזאת שנוגעת למאות אלפי ישראלים?
"זה חייב להיות פרויקט לאומי. אין אפשרות וזה גם לא הוגן לדרוש מהרבנים למצוא פתרון לסוגיית הגיור כאשר סעיף הנכד לא מתוקן. איך אפשר לפתור את בעיית הלא יהודים בארץ, אם המדינה ממשיכה להביא ברכבת אווירית עוד ועוד לא יהודים? זה צעד ראשון ומתבקש. להיות בית החולים מתחת לגשר זה לא מודל טוב. מבחינת הזווית ההלכתית - זו צריכה להיות הכרעה של כל גדולי ישראל, מכל המגזרים".
מה העמדה שלך לגבי אופי הגיור? הוא חייב לכלול קבלת מצוות מלאה?
"בוודאי. אין דבר כזה גיור בלי קבלת מצוות. זאת ההלכה, ואנחנו לא נעשה בה שום שינויים. זה נכון גם לגבי קטינים. אין מקום להקל בסוגיות האלה.. אנחנו לא נזוז מההלכה אפילו מטר. מה שכן, כל המעטפת חייבת להתפתח ולהיבנות. כל סוגיית הלימוד, ליווי המתגיירים וכן הלאה חייבת להיבנות. זה דורש כסף, מבנה ארגוני ואולי אפילו חקיקה.
"הצעד הנוסף הוא לימודי יהדות בבתי הספר הממלכתיים. אין שום סיבה שילד יהודי בישראל לא ידע להתמצא בסידור. הוא לא צריך לשמור מצוות או להתפלל. ממש לא. אבל הוא צריך להרגיש שייך ליהדות, שבסוף היא חלק מהזהות של כל אחד מאיתנו. אין שום סיבה שמישהו ירגיש זר כשהוא נחשף ליהדות".
אחד האתגרים העיקריים של הרבנות הראשית הוא הצניחה הניכרת ברישום לנישואין דרכה. איך הגענו למצב הזה?
"זה חלק מהירידה במעמד הרבנות כולה. היא לא אהובה. ברגע שנצליח להתקרב חזרה לציבור, תראה שגם הרישום לנישואין יעלה. בשביל זה צריך רבנות שבתפיסה שלה היא עוסקת בסוגיות ממלכתיות, עם גורמי השלטון ובשפה שלהם וכפועל יוצא ישיב את האמון ואת הציבור אליה".
עוד אתגר הוא מסורבות ומסורבי הגט, מה שמצטייר כמו מכת מדינה שהרבנות היא השחקן הראשי בה.
"מדובר בתופעה חמורה, אבל היא ממש לא מונחת רק לפתחו של בית הדין. זה אירוע חברתי ותרבותי. ברגע שהחברה תדחה את הסרבן, האירועים האלה ייגמרו מהר בהרבה. בתי הדין עומדים בחזית המאבק נגד סרבני גט, ובכל שנה יש ירידה במספר מסורבות הגט. אבל זה עוד אירוע שצריך לטפל בו בשלל מסגרות, כולל חינוכיות. וכן, צריך לתת לבתי הדין יותר כלים להתמודד עם זה. והכי חשוב - לצאת באמירה ברורה שאפשר להתווכח על הכסף ואפילו על המשמורת על הילדים, אם כי זה מאוד לא מומלץ, אבל סוגיית הגט צריכה להיות מחוץ לתחום. את כל הדברים אפשר לפתור אחר כך".
מבין כל הסוגיות, כנראה שהמוכרת יותר לציבור היא סוגיית הכשרות הממלכתית. זה לא סוד שמדובר במערך לא מוצלח.
"מדובר בסוגיה שבעיקרה היא סוגיה מערכתית, ובנושאים כאלה יש קשת של תוכניות ורעיונות שיכולים לעבוד. אני חושב שהמודל של הרב מיכה הלוי בפתח תקווה הוא דוגמה נהדרת, ויש עוד אפשרויות. בסוף אפשר למצוא פתרונות, אבל הכול חייב להיות בהסכמה, ולא בהנחתה מלמעלה".
במחלוקת שבין המודל של הרב מיכה ובין רפורמת הכשרות של מתן כהנא, איפה אתה נמצא?
"הבעיה העיקרית ברפורמת הכשרות, פרט לעובדה שהיא לא הייתה בהסכמה, היא מסלול שלושת הרבנים (שלפיו כל שלושה רבנים יוכלו להתאגד ולקבוע סטנדרט כשרות עצמאי שאינו זקוק לאישור הרבנות - א"מ), שהוא בלתי מתקבל על הדעת. למבנה המנהלי אפשר לשקול כל אפשרות, אבל ברור שהרבנות צריכה להישאר חלק מכל מודל שהוא".
הדיינים החרדים ירגיעו
לאחר בחירתו של הרב כהנא בוועדה הודיעה מפלגת יהדות התורה כי תריץ מועמד מטעמה לתפקיד, זאת לאחר שבמקור סוכם במסגרת דיל עם ש"ס כי הרב האשכנזי הבא יהיה מהמגזר הדתי־לאומי. הסיבה לכך היא נסיון של גורמים שונים להציג את הרב כהנא בשבועות האחרונים כמקורב למחנה הליברלי בעולם הרבני.. בהצהרות שנתנה יהדות התורה לתקשורת נטען כי פסיקותיו "מזכירות את פסקיו של הרב גורן". הרב כהנא מגיב לאמירות הללו בשעשוע קל.
"כל מי שטוען את הדברים האלה לא מכיר אותי. הדיינים שעובדים איתי מכירים אותי ויודעים שהשפה שלי וחיתוך הדיבור שלי הם לא חרדיים, והציונות היא חלק חשוב בעולם שלי, אבל בפסיקות הכול מגיע מתוך תורה. לגיטימי שיריצו מועמדים נגדי, ולפעמים אולי צריך תירוץ לשם כך, אבל הפסיקות שלי כולן מתוך תורה. כל חבריי הדיינים החרדים אמרו לי מיד ברגע שיצאו הדיבורים האלה שהם ידברו עם כל מי שצריך כדי להרגיע את החששות".
ואם עוסקים במועמדים נוספים, מעל לכל הליך הבחירה שלך מרחף הצל של שינוי חוק הגבלת גיל הבחירה. בהנחה שהחוק ישונה באופן שיאפשר לרב יעקב שפירא להתמודד, האם תפרוש מהמרוץ או שתתמודד מולו?
"במקרה כזה נחזור לוועדה. מראש הליך הבחירה שלי היה מותנה בכך שהמצב החוקי לא משתנה. אם הוא ישתנה נחזור לוועדה שתבחר מחדש את המועמד".
ואם דיברנו על הוועדה, לא מעט ביקורות נמתחו על כך שלא היו בה נשים והיא לא בחרה מועמד ספרדי. בעיניך הביקורות מוצדקות?
"אלה סוגיות פוליטיות שמי שצריך לבדוק את היתכנותן הם הפוליטיקאים. כשבצלאל סמוטריץ' ביקש מהרב אריאל להקים את הוועדה הוא ביקש ועדה של רבנים, לא של אישי ציבור, וככזאת ברור שמי שיהיו בה הם רבנים. ולגבי הרב הספרדי, הייתי מאוד שמח שגם הוא יהיה מהמגזר הדתי, אבל הפוליטיקאים הם אלה שצריכים להראות מה אפשר להשיג מבחינה פוליטית. זה לא תפקידי".
***