הכרתי אותו. הוא היה ילד חסר בטחון עצמי. היה לו קשה להתרכז בלימוד. מרגע שהגיע לשערי בית הספר הוא חיכה מתי ייגמר כבר כל שיעור. לימוד גמרא? היה נראה לו דבר קשה מנשוא עד בלתי אפשרי!
כשראה דף גמרא מול עיניו הוא התבלבל. אמנם נשמתו היתה כמהה להתקרב לה' לחיות חיים אמתיים ולעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם. אבל עסק התורה היה נראה גדול עליו ומעבר למידותיו. בילדותו היה מתפלל בבית הכנסת היכל יעקב. זכה וראה את הרב הדומה למלאך ה' צבאות חכם מרדכי אליהו זצ"ל. הרב היה בשבילו ענק שבענקים. אבל הרגיש פער עצום בין גדלותו של הרב לבין קטנותו שלו. הרי הרב עזב את כל החשבונות הרבים אשר ביקשו להם בני האדם והתמסר לעמל התורה בגאונות בלמדנות בקדושה ובטהרה, הוא בגבהי מרומים ואנחנו כאן בארציות... הוא לא האמין בעצמו.
והנה יום אחד והוא ילד קטן מרגיש נעלם בין מבוגרים, והרב מרדכי אליהו מסמן לו באצבעו, קורא לו ומבקש ממנו לשיר לפני קהל בית הכנסת! תחילה הוא לא עיכל שהרב קורא לו. הוא חשב לעצמו: מי אני שהרב הקדוש שהוא רב ראשי לישראל יתייחס אלי בכלל? וכשהתברר לו שהרב קרא לו, זה כל כך רומם והגביה אותו! והרב באמנות נפלאה הרים והגביה הרבה נשמות. התייחס הרבה לילדים בסבלנות באמון ובאהבה רבה, עודד ודירבן וכיוון בחן לאהבת תורה. הרב הרבה להתייחס גם לשבורי לב, והשקיע הרבה באלה שלא מחשיבים את עצמם, גם באלה שנדחקו לשוליים. וככה הרים כל כך הרבה נשמות מעם ישראל!
כזה היה מורנו ורבנו איש האלוקים חכם מרדכי אליהו זצ"ל. איש האשכולות. איש שהכול בו. לא רק אוהב את התורה ומדבר בלמדנות רק עם אנשים ברמה גבוהה, אלא יורד אל העם שבשדות, נותן אמון בכל אחד לפי יכולותיו וכשרונותיו. נוטע אהבת תורה בחן ובמתיקות שאין כדוגמתו בעולם. דוגמא אישית מאירה לרחמנות אמיתית. לרגישות. לאכפתיות. והכול מתוך עולמו הגבוה כל כך. הוא נשאר צדיק נסתר גם בהיותו רב ראשי. סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. העביר שיעורים בעומק העיון והאיר פנים ורומם והגביה את כל נשמות ישראל לכל גווניהם. הלוואי נזכה ללמוד מדרכיו וללכת באורחותיו כל ימינו לעולם. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אחינו אמן!