השבוע הסתלק מאיתנו חברנו היקר האהוב הצדיק רבי יוסף חיים גנירם זצ"ל בן להוריו הצדיקים הרב מוטי וענת גנירם הי"ו, המאירים לארץ ולדרים עליה באור תורתם צניעותם אמונתם ותמימותם, המיישבים את ארצנו הקדושה בפשטות בשמחה ובענווה.
יוסף היה נכד לסבו הגדול רבנו יצחק גנירם זצ"ל המכונה "אקלה" שהיה אש של תורה.
בן 31 שנים היה יוסף בפטירתו. מאז היותו בגיל 10 התדרדר מצבו הבריאותי, ובמשך השנים עבר תלאות רבות. המעיים שלו כבר לא עיכלו מזון והיה צריך להזריק לו מזון מיוחד דרך הוריד. בשנת תשס"ז כשהיה צריך להיות בקרבת בית החולים, היה גר אצל סבו הגדול מורנו הרב יצחק גנירם זצ"ל (המכונה "אקלה") והיו להם סדרים קבועים ללימוד תורה משותף. למדו יחד תנ"ך, משניות, הלכה. הסבא הגדול ונכדו היקר זכו לקדש שם שמיים ברבים כאשר היו הולכים יחד בדרכם ברחובות מאה שערים ומשננים משניות בעל פה.
לפני שש שנים נאלצו לכרות את רגלו של יוסף חיים. בייסוריו כי רבו היה יכול יוסף לשקוע. אבל הוא היה מלא מדע וחכמה ועסק הרבה בישוב הארץ בגינון ובחקלאות והיה כתובת לשאלות בנושא החי והצומח. השקיע הרבה בגינון סביב ביתו באשתמוע שבהר חברון.
קל מאד להתלונן, להרים ידיים ולהתייאש. אך לא כן יוסף הגיבור שלנו. פעמים רבות לפני השינה היה עושה עם אמו הצדקת "מסיבת תודה" והיו מודים לה' על ריבוי החסדים שהוא עושה איתנו. יוסף אמר שהתודה לה' זה מה שמחזיק אותו.
נראה לענ"ד שיש חשיבות ללמוד ולחזור ולשנן את הדברים שכתבה אמו של יוסף, לקבל מהם פרופורציה אחרת על החיים. להלן חלק קטן מהם:
כל נשמה יורדת לעולם לבצע שליחות. את השליחות אפשר לבצע רק בתנאים המותאמים לה. קטונו, לנו אין הבנה בפרטי השליחות והמסע. אנחנו רק בטוחים שבורא עולם אוהב אותנו, אהבה אינסופית, והתאים לבננו היקרוהאהוב יוסף חיים את התנאים המיטביים המרביים בשביל שישלים את השליחות לשמה ירד לעולם...
בתוך המסע היו לנו מפגשים מופלאים עם בורא עולם, ראינו את מלכותו הבלעדית, ראינו בעיני בשר ודם שבורא עולם הוא המנהל היחידי בעולם, גם כשחוקי הטבע מספרים שהמצב בלתי אפשרי, בורא עולם כל יכול, יכול הכול...
... למרות שהמצב הלך ונהיה קשה, יוסף לא התלונן. פלא פלאים! אחז בחיים בכל הכוח. המשיך לרקום תכניות, חלומות, ועשה בכל תקופה מה שהמצב אפשר לו. ולא רק שלא התלונן, אלא אחז בפלך הודיה.
זכינו לעשות עם יוסף תקופות ארוכות ממש כמעט כל ערב "מסיבת הודיה". מסיבת הודיה!
כן, בלי ופלים ועוגות, אבל עם הודיות:
תודה לה' שאני חי
תודה לה' שאני נושם
תודה לה' שהציל אותנו מהשריפה, מהנחש,
תודה לה' שהציל אותנו מטיפול נמרץ
תודה לה' שהציל אותנו מאשפוז
תודה ששמר ושומר וישמור אותנו מהנגיף וכו'
מזמור לתודה היה חלק נפלא מהנוף שלנו
יצא שיוסף חיים אמר לי אני מרגיש שההודיה מגינה עלינו
ואכן ראינו בחוש איך התודות כדרכן עוטפות אותנו בחסדים מתוקים.
יוסף חיים אהב מאד את הצדיקים, אהב להתחבר אליהם, לשמוע מסיפורם, האמין בכוח הצדיקים, אלה שפה ואלה שלמעלה. לאחרונה סיפורי הבעל שם טוב היו מאד נוכחים בחייו.
יוסף היה מאד רגיש למה שהזולת מרגיש, מתחשב, אכפתי.
היה קשוב וקשור לעם ישראל, וישוב הארץ היה לו מקום נכבד בליבו.
יוסף שתל עצים וצמחים בארץ שכל כך אהב והשקיע בזה מחשבה ואהבה רבה.
יוסף חילק מכספו לנזקקים, קרובים ורחוקים, בלי כותרות בלי חצוצרות, שוב ושוב.
יוסף האמין מאוד בכוח של התפילה..."
כמה נזדכך יוסף האהוב שלנו ביסורים קשים ומרים. ליבנו יצא אליו כל השנים האחרונות. נראה שכיפר על כולנו ביסוריו. הלוואי שבעל הרחמים יאמר די לצרותינו ויחיש לגאלנו גאולת עולם בחסד ורחמים בקרוב