יושב ראש ועדת חוקה חבר הכנסת שמחה רוטמן לא רואה בעיה בהפגנה מול ביתו הפרטי של ח"כ או שר אך מציין כמה מגבלות שיש להקפיד עליהן.
בריאיון לעטרה גרמן ב'מקור ראשון' אומר רוטמן: "אם אתה נמצא באזור מגורים ולא נותן לישון, זאת הטרדה, לא הפגנה. אבל לעמוד עם שלטים ולמחות - מעולם לא חשבתי שיש בזה בעיה. הם רוצים לעמוד עם שלטים? זכותם. אם הם חוסמים כבישים, חוסמים לטלי גוטליב את היציאה מהבית, מעירים את השכנים - זה לא חוקי, ובזה צריך לטפל כמו שמטפלים בפעילות לא חוקית".
"כשהיה מדובר בבן של ליאת בן־ארי, אנשי הפרקליטות הלכו עם זה לבית המשפט. הם כנראה יודעים היטב איפה עובר הקו, אבל פשוט לא מעניין אותם להעביר את הקו הזה כשמדובר בפגיעה בנבחרי ציבור".
על ההבדל בין ההפגנות מול הממשלה הקודמת ובין הגל הנוכחי: "המחאה מול ממשלת בנט־לפיד הייתה יעילה כי היא באה מהמצביעים שלהם. מולי עברו את כל הגבולות ולא שיניתי את עמדתי, וגם אם היו מפגינים מול הבית שלי יומם ולילה זה לא היה משנה. למה? כי אני שליח של ציבור גדול. אבל אם כל היישוב שלי היה אומר לי 'שמחה, מה עשית, בגדת בנו', ואם החברים והמשפחה היו אומרים לי 'בושה, בושה' בכל מקום, יכול להיות שזה היה שובר אותי".
"המחשבה כאילו מה ששבר את עידית סילמן וניר אורבך היו המילים הקשות שמישהו אמר עליהם... אני מכיר את שניהם, הם חזקים ולא מתרגשים ממילה כזו או אחרת. מה ששבר אותם היה שקבוצת הייחוס שלהם, בשר מבשרם, אמרה להם: זה לא לגיטימי".
על הטעויות שעשה לאורך הדרך: "במבט לאחור, ניסינו יותר מדי זמן להגיע להסכמות עם האופוזיציה, למצות את המשא ומתן. כתוצאה מזה הליך החקיקה התארך יותר מדי. המהירות הייתה איטית, אפילו איטית מדי".