את כללי משחק הרולטה הזה, שבו אנחנו מציבים חיילים בכל פינה ביו"ש, מבצעים מעצרי פינצטה בלב הערים והורסים באופן קוסמטי בתי מחבלים, צריך כבר לשנות.
את הכללים האלה היה צריך כבר מזמן לשנות, הרבה לפני ששילמו בדמם האחים יניב או האחיות והאם די ושאר הנרצחים. עם הכללים הללו שמתקיימים כיום ביו"ש שבכוחם לכל היותר להשהות את הפעם הבאה, כללים שמעודדים את תוספת התעוזה של הרוצחים השפלים, עם הכללים הללו אי אפשר להמשיך יותר.
אנחנו במלחמה ולמלחמה יש כללים אחרים. כשנכנסנו לשכונות בעזה בצוק איתן היה ברור לנו שאנחנו במלחמה ולא בבט"ש – והיחס בהתאם. עוצמת אש, כלים כבדים, שריון וחומר נפץ בשפע, וכמובן חיל אוויר. במלחמה לא מחפשים ברכיים ולא מנסים לסכל, לנטרל או להגן. במלחמה המטרה היא לדרוס בעוצמה כדי לחסל כמה שיותר חיילי אוייב, לתת לו מכה אותה לא ישכח לעולם.
האויב בשכם, ברמאללה ובג'ינין חייב לדעת שאנחנו מכריזים עליו מלחמה. האויב הזה חייב אחת ולתמיד להבין שעם ישראל לא עובר לסדר היום על רצח ארבעה מבניו סתם כך לאור היום, שזה פשוט לא יתכן. האויב הזה חייב לראות את לוחמי צה"ל אצלו בחצר ובתוך הבית – מקיפים את הערים, עוברים לפעילות התקפית אגרסיבית, אוספים את הנשקים ומחסלים את קיני הטרור.
ברור לנו שבמבצע גדול ומשמעותי יהיו קורבנות – כי ככה זה במלחמה. אבל אנחנו מוכנים לשאת אותם אם תהיה לכך סיבה מוצדקת – למען מלחמה חסרת פשרות ואמיתית כדי להחזיר את ההרתעה, הביטחון והכבוד הלאומי. כן כן, אנחנו מוכנים לכך - מוכנים להילחם ולעשות מה שצריך, בשביל זה התגייסנו, בשביל זה אנחנו מתאמנים במילואים.
זה לא קל לקבל את ההחלטה הזו, אבל אתם יודעים שהיא בלתי נמנעת: כמה זמן נוכל עוד לשחק בחתול ובעכבר כאשר העכבר הקטן יורה מידי שבוע בחתול שרק מסתפק באיומים ולא עושה דבר? את השנאה והטרור הערבי לא נחסל בכסף או בתמריצים כלכליים - אוייב מחסלים בדרך הבטוחה והטובה – בכח הנשק ועצמת האש, ועדיף מאוחר, כי כבר מאוחר, ממאוחר יותר.
בשנים האחרונות מאז חומת מגן הפך צה"ל לחברת אבטחה משודרגת: פילבוקסים, עמדות שמירה ממוגנות, חומות הגנה, רכבים משוריינים וגדרות טכנולוגיות. צה"ל מיגן עצמו לדעת ושכח את תפקידו האמיתי – כח מסתער – כח גדודי או חטיבתי מסתער וכובש, משמיד טרור ואוייב, מוריד ראשים ומשאיר אחריו אדמה חרוכה. כשהאויב יבין שצה"ל חזר להיות מה שהוא באמת אמור להיות – הוא לא יעז יותר להרים את ראשו, הוא יאבד את התקווה ויאבד גם את היכולת.
ממשלת ישראל חייבת לקבל את האומץ לעשות את המובן מאליו ואת המתבקש. זו לא אחריות הרמטכ"ל או המפכ"ל לקבל את ההחלטות הקשות – זו האחריות שלכם. ההחלטה הנכונה והמתבקשת היא להפעיל את צה"ל כצבא, גדודים וחטיבות – כיבוש עיר אחר עיר וכפר אחר כפר וניקוי מוחלט שלו מכל נשק, מכל בדל טרור וחומרי הסתה, ממש כמו פעם, כמו בששת הימים או בחומת מגן.
כל עוד אתם לא משנים את כללי המשחק הקיימים, אל תבטיחו שתעשו הכל ושכל האפשרויות פתוחות, כי זה פשוט לא נכון, ובעיקר אל תביעו תקווה שזה יהיה הקורבן האחרון, כי רוב הסיכויים, בצער רב וכעניין של זמן, שהדבר יישנה שוב. הגיע הזמן, קחו את האומץ. אנחנו מאחוריכם.