אמש א' תמוז, "לב הארץ" עלי, פסקה "סעודת ראש חודש", שוב פיגוע, שוב הרוגים, שוב פצועים, שוב לוויות, צער, ודמעות. עד מתי?
הלווית הקדוש נחמן שמואל מורדוף הי"ד, אי אפשר לתאר במילים, גם לא בציור, ואפילו לא בניגון, את עוצמת, הכאב, הגעגוע, האובדן, והבכי שהיו שם. אלפים הגיעו ובכו, בכו את הקדיש, בכו את ההספדים, בכו את הניגונים, הכרתי את נחמן שמואל, קצת. וכל כך חבל שלא הכרתי יותר, כל כך חבל שרבים רבים מעם ישראל, לא מודעים עד כמה יקרים נערינו. איזה משפחה. איזה חברים. איזה אובדן. לא מוכן לבכות כך שוב!
בלוויה קראו לנקמה, מתבקש!, יש להדגיש: "דרושה נקמה הולמת" בהפקה של צה"ל. למגר את הטרור כליל, שלא ישאר אחד בארץ שקורא להרג יהודים! לעצור/לגרש מהארץ, את כל מי שידוע לנו שהוא תומך טרור!
מבצע כזה יגבה מחיר? כן. ואויבנו צריכים לשלם אותו. עדיף שיהרגו 100 מחבלים. עדיף שיהרגו 1000 מחבלים ותומכיהם, ולא יפגע יהודי אחד! האם באמת אנו רוצים, שלא יפגע אף יהודי? זו שאלה שאנשי הממשלה והבטחון צריכים ללכת איתה! והתשובה שהם צריכים לענות. במעשים: מכת מחץ עוצמתית במיוחד לאויבנו, שבאמת לא יפגע יותר אף יהודי! נסיים בתפילה [שככל שנפעל יותר בצורה יהודית מתוקנת, תתממש יותר מהר] שבמהרה בימנו יהיה לנו מלך צדיק, שילחם מלחמות ה' וינצח.. ויבנה את בית המקדש.