העימותים בעטרת
העימותים בעטרתצילום: TPS

מוצאי שבת הייתי בעטרת.

ראיתי בעיניים כמה איוולת וכמה ליקוי מאורות קיימים במרחב שבו אני נוסעת, שולחת את ילדיי ללימודים, ומתרגשת איתם שממש בכבישים אלו נסעו אבותינו, אברהם יצחק ויעקב. כל מה שכלול במילה – חיים.

אז מה היה לנו בעצם?

החל מיום חמישי, אנחנו, תושבי האזור, מקבלים הודעות לקוניות על כביש 465 שסגור בגלל "אירוע ביטחוני" (טרור? זו מילה שנאמרת רק כשמדובר על יהודים. אבל נגיע לזה אחר כך).

הודעה כזו הגיעה אלינו בחמישי בלילה. ולצבא ההגנה לישראל לקח כ- 3 שעות! לסיים את האירוע. 3 שעות שבהם מחבלים מיידים אבנים ובקת"בים והצבא, סוגר את הכביש ליהודים. כמה פשוט. תאמרו, טוב. היה שם באמת עניין מורכב. ובסופו של דבר הכביש הרי נפתח – סימן שהצבא טיפל בצורה משמעותית, רק לכן זה לקח כל כך הרבה זמן.

אך לגודל מפח הנפש, למחרת, כ- 10 שעות לאחר האירוע הראשון, שוב התקבלה אותה הודעה לקונית, ושוב ה"אירוע הבטחוני" באותה נקודה ממש. רגע, הצבא לא טיפל בה אתמול?

שוב הצבא הגיע והפעם החיזלו"ש הגיע מהר יחסית. יופי. הפעם בטוח שצבא הגנה לישראל עשה את תפקידו. הרי כולנו מתנגדים להשחתת רכוש ובטח לסיכון חיי אדם על הכבישים. ברור שהבעיה טופלה.

יום שבת, שוב חבורת פורעים ערבים מתחילה ביידוי אבנים. איפה? תיראו מופתעים! באותה הנקודה ממש..

ואז, אחרי שהרבש"צ הוזעק ושוב נמצא לבד מול פורעים ערבים, כי הצבא קצת מתעכב, מוזעקים גם נערי הגבעות. ששומעים שיש התנפלות מסכנת חיים בנקודת מרעה ששייכת לחווה יהודית באזור. סמוך לכביש. ולכן. למרות השבת, עולים בני הנוער על רכבים ומזנקים כדי להבריח את הפורעים.

האם זה התפקיד שלהם? ממש ממש לא. האם מישהו אחר אמור להגן על חיי המתיישבים? ברור. אבל כשפעם השלישית בתוך 48 שעות יש התפרעות של ערבים באותה הנקודה ממש, עולה התחושה המצערת כל כך. כי מי שמופקד על חיי התושבים פה, פשוט מזלזל בהם ובביטחונם. וכשהמבוגר האחראי לא מתפקד. באים הצעירים ועושים את העבודה. אולי לא בצורה מושכלת ונכונה, אולי בצורה אכזרית, קיצונית ולא נעימה. אבל זה מה שקורה כשמי שצריך לעשות את תפקידו נמנע ממנו.

ומה ההתגוננות הכי טובה למחדל של ראשי מערכת הביטחון? התקפה! כנגד מי? נוער הגבעות. שק החבטות של כולנו.

מיד בצאת השבת יצאה הודעת גינוי. בה בלי להתבייש ובלי לקחת אחריות על המחדלים הביטחוניים שכולנו חווים בעת האחרונה. הם יוצאים בקריאה שמגנה את ה"טרור לאומני היהודי בשטחים". כאילו סתם כך קמו להם יהודים שטופים בהסתה ושנאה ומחליטים ללכת ולשרוף מכוניות. הרי לא היה שום טרור קודם היו רק "אירועים בטחוניים" והיהודים – הם הטרוריסטים.

ראשי מערכת הביטחון מתביישים לספר לכם על השתוללות ערבית שהם לא מצליחים למגר, אז הכי קל לצעוק ולהתחייב איפה שקל להצליח.

התחושה הכי חזקה אתמול בעטרת הייתה שיש לנו מערכת ביטחון שכל כולה חזקה על חלשים.

וכשהיא לא מצליחה למגר אירועי טרור של ערבים היא מתעלמת מהם. מצאתם איזה אזכור לטרור פלשתינאי בהודעת הגינוי של ראשי מערכת הביטחון? מה פתאום? "בימים האחרונים יש גל כזה של יהודים שפוגעים בערבים חפים מפשע". גל, מין סערה כזו, סתם ככה, כאילו לא קרה כלום איפה שהוא שם בדרך. כאילו שאותם ערבים "חפים מפשע" לא הוציאו מתוכם מרצחים.

מח"ט בנימין, אליאב אלבז. נתפס פה באזור כאיש חלש. גם בשקריו למערכת המשפט, ומעצר שווא של מתיישבים שהפגינו על אוזלת היד והחולשה הביטחונית בכביש אלון. וגם עכשיו, פה בעטרת. 3 ימים הוא לא מצליח להשתלט על חבורת פורעים מהכפר אום צפפא.

אבל כשמגיע נוער יהודי ומתפרע. ממש כמו בני דודיו מהכפר אום צפפא, כבר בפעם הראשונה מוקצים הכוחות. וההודעות שיוצאות לתושבי עטרת מבהירות כי יהיו תגבור של חיילים באופן קבוע.

איך יכול להיות שנוער הגבעות הוא זה שמוביל את הצבא ולא להיפך? איך יכול להיות שתמיד היהודים נחסמים – אם בדרכם הביתה בעקבות התפרעות של ערבים ואם להיפך – כאשר הם נלחמים את מלחמת ההגנה שלהם?

ולמה? למה נערים יהודיים בגיל תיכון צריכים להגן על עצמם ועל חבריהם ולא מי שאמון על כך ואמור לעשות את זה בצורה מקצועית. כזו שלא בכל יום תצטרך להתגונן מחדש?

תושבי עטרת הבינו אתמול פתאום שלא צריך להיות איזה נער גבעות או יצהרניק כדי שהמח"ט והמשטרה יתנכלו לך. מספיק שאתה מנסה להגן על עצמך ותיענש. ככה זה. אתה יהודי. מתנחל.

ולצערי כנראה שמערכת מסריחה מהראש: כששר הביטחון עומד מעל בימת הכנסת ומסביר שפינוי מאחזים לא חוקיים קודם אצלו להצלת חיי יהודים ולהצבת מחסומים - אין פליאה ואין תימה שגם המפקדים בשטח "מחוייבים להילחם בטרור היהודי הלאומני" אבל אירועים ביטחוניים מהצד הפלשתינאי פשוט לא מקבלים מענה הולם. חזקים על חלשים – כבר אמרנו?

במציאות כזו בה ראשי מערכת הביטחון לא נאמנים ולא מבצעים את תפקידם. קשה מאד לבקר את נוער הגבעות שמבצע תפקיד שלא שייך לו. ומסוכן לו ולסביבה. אבל זה הנוער הראשון שכשיהודי יהיה בצרה הוא ייחלץ להגנתו.

אולי לצבא הגנה לישראל כדאי בכל זאת ללמוד מהנוער הזה כמה דברים כמו זקיפות קומה. הבחנה בין אויב לאוהב והגנה על יהודים בלי תנאי ובלי עיכוב.

אם הצבא וראשי מערכת הביטחון יעשו זאת. אני בטוחה שאותו נוער נפלא ישמח להתפנות מעיסוקיו בהפגנות, מעצרים ומאבקים עם ערבים, ויפנה את הכוחות העצומים שלו לחיים של יצירה בניה ועבודת השם.