ביקרתי אתמול אצל רופאת עיניים שגאלה אותי מיסורים כששלפה לי מהעין גרגר חול. גרגר חול פצפון שהצליח להטריף אותי במשך שבוע ואז תחושת ההקלה המטורפת אחרי שחולץ משם.
בדרך הביתה עלו לי כמה תובנות על הגרגר הזעיר שנדבק לי לעפעף העליון.
הראשונה, רופאי עיניים הם המוצר הכי חם בשוק. ברמה כזאת שלהשיג אליהם תור יותר קשה מלחסום את נתב"ג.
והשנייה, מדהים לגלות עד כמה גורם זר, חסר חשיבות וקטנטן יכול לערער את השלווה.
רבים מאיתנו נחשפנו אתמול לדברי הבלע המחרידים של טוקבקיסטים ב'הארץ'. מילים ארסיות שנכתבו בתגובה לנפילתו של רס"ל דוד יהודה יצחק, לוחם סיירת אגוז, שחרף את נפשו בג'נין גם למענם, ושילם על כך בחייו.
אותם אנשים חסרי מוסר אנושי מינימלי, חיללו את זכרו של הלוחם ופגעו במשפחתו השכולה, שייכים לקבוצה קיצונית ומטורללת שמייצגת קומץ מזערי באוכלוסייה.
אין להם באמת חשיבות ואין כלפיהם שמץ של אהדה בציבוריות הישראלית. הם חיים לצידנו כאן ללא ערך מוסף וללא שורשים. לפעמים הם מצליחים להתיישב על נקודה רגישה. ולהכאיב ולטלטל. לעיתים הם גורמים לטשטוש ראייה ולעיוות המציאות אבל סופם לעוף ולהתפזר ברוח. ממש כמו גרגר חול.