המשנה במסכת תענית (ד׳, ו׳) מונה חמישה מאורעות מהקשים בתולדות עמנו שהתרחשו בשבעה עשר בתמוז:
משה שבר את הלוחות הראשונים בראותו את עגל הזהב ברדתו מהר סיני, הכוהנים הנצורים בירושלים חדלו מלהקריב בבית המקדש את קורבן התמיד הקבוע, טיטוס, המפקד העליון של הצבא הרומי בארץ ישראל, הבקיע את חומת ירושלים שסימלה יציבות ואחדות, אפיסטמוס שרף ספר תורה וכן הועמד פסל בהיכל המקדש בירושלים.
מלבד להבקעה הפיזית של חומות העיר ירושלים, בימי בית שני, ארבעה האירועים הנוספים שהתרחשו בי"ז בתמוז, היו ׳רוחניים׳, הם השפיעו באופן ישיר על עצמאות היהודים ופגעו באחדותם. בשל כך תיקנו חכמים לעצור את שגרת החיים ולהתענות ביום זה.
המעשה הטכני של התענית איננו העיקר, ימי הצומות נועדו לתשובה ולחשבון נפש שיוביל לתיקון המעשים בעתיד ברמה הפרטית אך גם ברובד הלאומי.
הטיב לבטא את הדברים הרמב"ם בהלכות תעניות (ה׳, א׳):׳יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זיכרון למעשינו… שבזיכרון דברים אלו נשוב להטיב׳.
הרי שהמשמעות העיקרית של התענית הציבורית לדעת מי שנחשב לענק הרוח וההלכה של ימי הביניים, היא חשבון נפש עם מבט קדימה במטרה להפיק לקחים ולהשתפר כל הזמן.
י"ז בתמוז גם פותח את תקופת ימי ׳בין המצרים׳ שמסתיימת ביום צום תשעה באב. במשך שלושה שבועות נוהגים אנו במנהגי אבלות ועצב על חורבנה של העיר ש׳עושה כל ישראל חברים׳.
שנים רבות שאני זוכה לשרת את חיילי צה"ל ומפקדיו בתפקידים שונים במערך הרבנות הצבאית. בין היתר, נצרבו בזכרוני, תרגילים רבים ולא מעט מבצעים צבאיים, אשר נערכו בימים שבין י"ז בתמוז לתשעה באב.
ערך האחדות בעם ישראל היה ועודנו ׳נר לרגליי׳. לאורך כל שירותי הצבאי, עשיתי הכל כדי ללכד ולחבר בין אוכלוסיות וקהלים, בין יחידות צבאיות שונות ובין חיילי צה"ל למפקדיו וראיתי בדבר ערך נעלה ומטרת על קדושה.
לא פעם, לקראת כניסת צום תשעה באב מצאתי את עצמי מתרוצץ (במובן החיובי של המילה), דואג לחיילים שהיו במהלך תרגיל או ניווט לסעודה מפסקת ראויה ומזינה והן למגילות ׳איכה׳ ול׳קינות׳ ליום החורבן, שנקראו על ידי לובשי המדים בשטח האימון אך בדיבוק חברים. לרוב, לקראת תשעה באב, הגעתי עם רב היחידה המתאמנת, אל החיילים שנמצאים בשטח במטרה לקיים שנח מכבד ולעסוק גם בתקומה, באחדות, באהבת הזולת ובערבות הדדית.
בסדר מופתי לפי סבב, שלא הייתה בו העדפה ללוחם על פני תומך לחימה, לקצין על פני חייל, לשומר מסורת על פני מי שאיננו אדוק בקיום מצוות, השמיע איש איש באוזני חבריו מה המשמעות של ימי בין המצרים ואהבת חינם עבורו.
אני תפילה, כי נזכה בקרוב שהצומות יהפכו לימי שמחה, אשר יגיעו לאחר תיקון של המצב החברתי, מתוך ערבות הדדית, אהבת חינם וראיית האחר וצרכיו, כדברי הנביא זכריה (פרקים ז׳- ח׳):
"משפט אמת שפוטו, וחסד ורחמים עשו איש את אחיו… ורעות איש אחיו אל תחשבו בלבבכם… שבתי זממתי בימים האלה להיטיב את ירושלים… כה אמר ה׳ צבאות צום הרביעי (י"ז בתמוז) וצום החמישי (תשעה באב) וצום השביעי (צום גדליה) וצום העשירי (עשרה בטבת), יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו".
הכותב הוא רב פיקוד דרום