נסעתי עם משפחתי לניחום אבלים אצל משפחת אמיר היקרה והאצילה בקיבוץ מירב, שבי"ז בתמוז שיכלו את בנם הגיבור שילה הי"ד, בהתקלות עם מחבל ערבי בשערי קדומים.
בצאתנו מהקיבוץ עמדה קבוצת נערים ונערות עם דוכן של עוגות וסימנו לנו לעצור. התכוננתי נפשית לבקשה כספית של הנערים מן הסתם למיזם ומצווה לע"נ חבריהם שילה הי"ד, בד"כ כך קורה.
פתחנו את חלון הרכב, וניגש אלינו נער עם 2 עוגות , ואומר לנו יש לנו בקשה אליכם , ואני כבר מגשש ומחפש את הארנק, ומה הבקשה: אנחנו רוצים לתת לכם 2 עוגות , אחת בשבילכם והשנייה תתנו אותה לאנשים אחרים לעשות טוב ושמח לע"נ שילה.
התרגשנו כל המשפחה מהעוצמות ומההשראה של נוער מירב ויישובי האיזור, בעת כאב ומשבר לא מחפשים לקבל, לא מתקרבנים, לא מגיע לנו, אלא עוצמה של נתינה לאחר, לשמח ולהיטיב עם האחר.