לישיבת חומש חזר כיסא של אליהו שנתרם לפני הגירוש על ידי משפחת זולדן לישיבה שבמקום עם לידת בכורו של עידו, עידודי, זולדן הי"ד, ובעקבות הגירוש נדד לבית הכנסת בישוב קידה. עם מרים זולדן, אמו של עדו, שוחחנו על סיפור מסעו של הכיסא.
"עידודי הי"ד התגורר בחומש יחד עם רעייתו שתחי' תהילה. נולד להם בנם אהרון שקרוי על שם חמי", מספרת מרים. "אבי, שבינתיים נפטר לפני 6 שנים, אלכסנדר, שהיה הסבא של כולם, הסבא של חומש, סבא של כל מקום, דמות מיוחדת ומקרינה, ניצול שואה, אוד מוצל מאש שנותר יחידי מכל משפחתו אחרי שאיבד הורים, אחים ואת כל קרובי משפחתו, שרד, עלה לארץ, התחתן עם אימא שלי והם הקימו את ביתם בארץ ישראל".
ילדיהם הקימו בתים ברחבי השומרון ו"זכינו שעידודי שלנו עלה לחומש עם תהילה וכשנולד אהרון אבא שלי אמר שהוא רוצה לתרום כיסא של אליהו הנביא לישוב המתחדש על פסגת ההר המדהימה הזו. הוא תרם כיסא והנציח הקדשה שחקוקה על הכסא ש'נתרם על ידי סבא סנדר לכבוד נינו, אהרון'".
"הכיסא שימש את הסנדק לראשונה בברית של אהרון, שהיום הוא בן 18 וחצי ולומד בישיבת רמת גן. הכיסא שכן כבוד בישיבה בחומש עד היום המר והנמהר של הגירוש, וגם הכסא יחד עם המגורשים נאלץ לגלות מחומש לתקופת ביניים לישוב קידה, שם מתגורר אחד הבנים שלנו".
"עד לפני חודש הוא היה שם, בקידה, וזכה להרבה בריתות גם שלנו וגם של אחרים. עכשיו כשחומש חוזרת וחזרה, ונקווה שגם הישוב יחזור ויתעצם, הדבר הראשון שחשבנו עליו הוא שנכון להחזיר את הכיסא לחומש", אומרת מרים ומוסיפה: "עידודי כבר לא שם לצערינו הרב. הוא לא זכה לכינון חומש מחדש, למרות שבזבד הבת של הבת שלו, שהיה בשכונת המגורשים בשבי שומרון, הוא אמר בדברי התורה שאת זבד הבת של רחל אנחנו מקיימים בשבי שומרון בגלות, ובעזרת ה' את השמחה הבאה נעשה בחומש".
"עידודי לצערינו לא זכה לשמחה נוספת. הוא הותיר אחריו שני ילדים, אהרון ורחל, אבל עם ישראל זכה לחזור לחומש וזכינו להחזיר את הכיסא לחומש שמונח כעת כבוד בבית המדרש של הישיבה בחומש ואנחנו מתפללים הלאה להמשך גאולה שלמה", דברי מרים זולדן.