אשת החינוך וכלת פרס ישראל מרים פרץ מתייחסת בשיחה עם ערוץ 7 למצב בישראל ברקע הקרע בעם, ימים לפני תשעה באב.
מרים מספרת כי במהלך שנותיה כאשת חינוך נשאלה רבות על הרלוונטיות של סיפור החורבן לימינו: "פתאום השנה זה כל כך רלוונטי, אתה פותח ערוצי חדשות ורואה את מגילת איכה ואת הסיטואציות שהביאו לחורבן".
"באנו למדינה הזאת מארצות שונות עם דעות שונות ומסורות שונות, זה לא פשוט לבנות את היחד הישראלי. יש מורכבות בעם ישראל והיא קיימת עוד מאז שיצאנו ממצרים, ואף על פי כן במשך כל השנים יצרנו רקמה של חיבורים. היו לנו תקופות שהיינו יותר מאוחדים ופחות, אבל לא הגענו לתהומות של שנאה כמו היום, אף פעם לא שמענו מישהו שאומר לאחר אתה לא אחי".
פרץ מתארת כי למראה רבבות המפגינים ברחובות היא מתמלאת בגאווה: "בית המקדש חרב על אדישות, על אנשים שראו את סיפור קמצא ובר קמצא וזה לא עניין אותם. האדישות היא המחלה הכי קשה של האנושות".
יחד עם ההבנה של כאב המפגינים, גם אם לא מסכימה איתם, פרץ, שאיבדה שניים מבניה במלחמות ישראל מסרבת להשלים עם תופעת הסרבנות.
"צה"ל זה מקום קדוש, לא נוגעים בו. אני לא מקבלת את כל הקריאות שלא להמשיך ולשרת", אמרה וסיפרה על בנה אלירז ששירת בתפקיד מ"פ בתקופת ההתנתקות כאשר קיבל את הפקודה לפנות את חבל הארץ שבו גר הוא וקרובי משפחתו, קרע את חולצתו והלך למלא את הפקודה.
בימים שהצהרות על הבית שנחרב נשמעות, השכם והערב, פרץ מזכירה כי אין חורבן שלא ניתן להיבנות ממנו: "אין לאף אחד פריבילגיה להיכנס לייאוש. אנחנו עם שאם היינו נופלים לייאוש לא הייתה קמה לו המדינה, לא היו יוצאים אנשים מהמשרפות של אושוויץ, באים לכאן, מייבשים ביצות ובונים ארץ, אנחנו עם שקם מהחורבנות שלו".
את התקווה תולה פרץ דווקא באנשים שרבים רואים בהם את האשמים להחרפת המצב: "אני לא מוכנה למצב שהמנהיגים שלנו לא ישבו יחד כי ניסיון לא צלח, אנחנו לא עם של ייאוש, אנחנו עם של תקווה שמצפה למשיח".
"יש שרואים בשיפוץ חורבן, יש שרואים בשיפוץ בניין, אלה ואלה צריכים לשבת יחד. אין מה לעשות, צריכים לשבת יחד כי על דבר אחד הם חייבים להסכים- על היסודות של הבניין. היסוד הכי מהותי של עם ישראל הוא אחדות".
בהמשך, אמרה פרץ כי היא מייחלת לרגע בו "ישבו הפוליטיקאים מימין ומשמאל לקרוא את מגילת איכה ולהסתכל איש לרעהו בעיניים ויראו את המילים 'אין לה מנחם', המדינה זקוקה למישהו שינחם אותה. העם הזה זקוק היום למישהו שייטע בו תקווה, שאומר לו שההמנון שלנו 'עוד לא אבדה תקוותנו' יתממש"
"אנחנו יודעים ליצור משהו יפה בארץ הזאת ביחד, אנחנו עם מיוחד, אנחנו יודעים להתלכד ולהתחבר, ואני יודעת שיש פה הרבה טוב. בקרב הימין והשמאל יש הרבה טוב וכולם אוהבים את הארץ הזאת, אין אחד שאוהב אותה יותר. הקריאה שלי היא לכל אחד במקום שלו, קצת עין טובה, קצת לב טוב, קצת מציאת נקודת חן אצל השני, וגם לא לדון אנשים בשעת כעסם".
לסיום אומרת כי המפתח להשבת האחדות היא הקשבה: "הייתי עושה בתשעה באב תענית דיבור כל אחד בארץ, יום אחד נהיה בהקשבה לעצמנו. יש פה חורבן גם של מקדש אישי של כל אחד, כל אחד מרגיש שהמקדש שלו חרב. היחד הוא הסוד של עם ישראל, כדי להיות יחד אנחנו חייבים לשבת יחד, להכיר ולהקשיב גם אם לא להסכים".