בחודש יוני 22 למניינם, השקתי כאן בערוץ 7, נייר עמדה בשם "שינוי כיוון". נייר עמדה המבקש להציג פתרונות שונים במגוון אתגרים לאומיים, תוך הצבת סדר כרונולוגי הגיוני עם מה צריך להתחיל ועם מה כדאי לחכות.
נייר העמדה המליץ להתחיל בתיקון מערכת המשפט, כתנאי להצלחה בשאר האתגרים (אני חשבתי שנכון להתחיל בהעברת פסקת התגברות ואת השאר לדחות) אבל מה שתפס אותי, בהסתכלות לאחור, הוא דברי הפתיחה של נייר העמדה. שנכתבו כאמור כמעט חצי שנה לפני השקת "הרפורמה המשפטית" של יריב לוין במסיבת העיתונאים המפורסמת שלו. להלן הדברים:
"מדינת ישראל זקוקה לשינוי כיוון דרמטי ולתיקון יסודי של כל המערכות שלה. אם לא יתקיים מפנה משמעותי, ישראל תמשיך להתקדם אל עברי פי פחת ותעמוד בפני סכנה קיומית.
הבעיה עם הכותרת 'שינוי כיוון', היא שתמיד מתרגמים אותה למכלול של שינויים אשר רוצים לבצע בבת אחת ולא בסדר טבעי ומדורג... בעיה נוספת היא שישנם כוחות אינרציה חזקים מאד שלא יהיו מוכנים לקיים שום שינוי כיוון מערכתי, גם במחיר של הרס מוחלט."
כך כתבתי ופרסמתי ובכל זאת כיום זו כבר "חכמה בדיעבד". הרי גם אני לא חלמתי ששכבת האחוס"לים כפי שכינה אותה הסוציולוג ברוך קימרלינג לפני 20 שנה (ראשי תיבות של: אשכנזי, חלוני, וותיק, סוציאליסט ולאומי) תגיב בכזו עוצמה נגד הממשלה הראשונה בתולדות המדינה שהשאירה אותה בחוץ.
במבט היסטורי, מזל שמנחם בגין, במהפך של 77 השכיל להשאיר אצל האחוס"לים את מערכת הפקידות, האקדמיה והמשפט. אחרת הם לא היו עולים לירושלים ברגל, אלא בטורי שריון. פשוט היום נהגי הטנקים והמפקדים הצעירים לא איתם. נותרו רק אלופים בני 70, והיחידות האליטיסטיות המשבטות את עצמן. מאז מלחמת יום הכיפורים ועד היום כיהנו 14 רמטכ"לים. 11 מתוכם שייכים לצנחנים. אם זה לא מספיק כדי להוכיח שישנה כאן אליטה צבאית שבוחרת את עצמה, אני לא יודע מה כן. אהרון ברק סיפר בראיון, שלא מצא מרוקאים לכס השיפוט, האם צה"ל המפואר לא מצא לוחם אחד מגבעתי או תותחנים שיכול להיות ראוי?
אבל גם זו עכשיו רק חוכמה בדיעבד. הלאה.
הבעיה שכרגע אף אחד לא יכול לרדת מהעץ. כמות הכסף שהשקיע כאן אהוד ברק ביוצרו חונטה צבאית הלכה למעשה לא תעצור בשום אופן. הם בשיא. גם למשרדי הפרסום שבצד ברק וחבר מרעיו, יש אינטרס ברור להמשיך עד הסוף, יהיה אשר יהיה. הם התעשרו השנה כפי שלא התעשרו מעולם והיד עוד נטויה. השלטים באנגלית שמונפים בהפגנות נגד הרפורמה, לא מכוונים לציבור הישראלי וגם לא לממשל האמריקאי. אלא ללקוחות הפוטנציאליים מעבר לים.
איזה פוליטיקאי בעולם לא ירצה לעצמו קמפיינר כל כך חסר עקבות? מתוחכם עד כדי כך שהוא מצליח לשכנע מאות אלפי אזרחים, ששלטי חוצות בהם מצויר אגרוף ברזל בצבע שחור עם המילה "תתנגדו!", וכנופיות חוליגניות הפועלות תחת שמות מלטנטיים כמו "כוח קפלן" ו-"אחים לנשק" הם בעצם מגני הדמוקרטיה ולא אלו שמאיימים עליה? יושב לו פרסומאי בקומה ה-40 של משרד כל שהוא ברוטשילד ונקרע מצחוק על כך הצליח לשכנע עם שלם, שקולם של 2,000 טייסים שווה יותר מפתקיהם של מיליוני אזרחים תמימים בקלפי. פעם חשבנו שמטוסי חיל האוויר ממריאים כדי להפיל מטוסי אויב. היום אנחנו קולטים שהם כאן גם כדי לעצב חקיקה וגם להפיל ממשלות נבחרות.
מצד שני, גם המחנה הלאומי לא יכול להיכנע. הוא גם נכנע מספיק. מתוך ארבעת סעיפי הרפורמה המשפטית נותרו מקסימום 2. שהרי פסקת התגברות וחוק היועמ"שים נגנזו. כרגע מדברים על צמצום עילת הסבירות ואולי-אולי שינוי בוועדה לבחירת שופטים וגם זה לא בטוח.
לכן וויתור על הסעיף הנ"ל, כמותו כוויתור על הדמוקרטיה עצמה, והקמת שלטון של עריצות המיעוט. דבר שאינו רק אנטי דמוקרטי ביסודו, אלא אנטי יהודי במהותו. כל התרבות שלנו מבוססת על כך שבמעמד הר סיני נכח כל עם ישראל ולא רק 15 שופטים וחבר מריעם. אנו חיים בתרבות בה כולם שווים וזה משתקף בכל מקום גם בצבא. צה"ל הוא הכוח המזויין היחיד בעולם שבו חייל פשוט קורא למפקד שלו "אחי" ולכולם זה נראה בסדר. ממש "שום תשים עליך מלך...מקרב אחיך" רק בדיבור מודרני.
אז מה עכשיו?
עכשיו צריך להתעקש להעביר את צמצום עילת הסבירות ולהבהיר שבמשחק הצ'יקן הזה, אין למחנה הלאומי ברקסים. מצד שני צריך עד אז וביתר שאת לאחר מכן, לדבר אל ההמונים ולנסות לאחות את הקרע. לייצר חוזה חברתי חדש האומר שאת צה"ל אסור להכניס לוויכוח הפוליטי ומי שעושה את זה יוקע מכל וכל.
צריך גם לעשות בדק בית מול חלק מהטענות של השמאל בדבר אי התגייסותם של החרדים לצבא או לשירות לאומי. כאן צריך לומר שדרושה רפורמה שחלקה אינה חברתית אלא פרוצדורלית. כל אדם ישר ובקיא מעט, יודה שאלפי חרדים מתנדבים למען הקהילה בכל ימות בשנה. אבל לא כל עמותות ההתנדבות בהן, חוסות תחת הגדרה של שירות לאומי. אולי גם את זה צריך לשנות. לא רק. אבל כפי שכתבתי ביוני 2022 "שינוי כיוון לא מתחיל בבת אחת".
חייבים להעביר את צמצום עילת הסבירות בכל מקרה. לאחר מכן צריך לראות איך יורדים מהעץ. לנסות להשאיר עליו רק את אהוד ברק בבדידותו.