ספירת מלאי
אז מה קיבלנו עד עכשיו במסגרת החבילה המכונה המאבק לדמוקרטיה? הנה לנו רשימה חלקית: חסימה של חברי כנסת מלהגיע להצבעה בכנסת, התפרצות "קפיטולית" לבית המחוקקים, חסימת נתיבי תנועה ופגיעה בחופש התנועה, שימוש בילדים לצורכי הפגנה פוליטית, מניעת טיפול רפואי מאזרחים, פגיעה ברגשות דתיים בתשעה באב, פסח ועוד, סירוב לקבל תוצאות בחירות, פגיעה ברגשות לאומיים בימי העצמאות והזיכרון, התגייסות קולקטיבית של התקשורת הכללית להשמעת קול אחד ואחיד, דיכוי אקדמי של דעות שאינן תומכות במחאה, תקיפה של חברי כנסת ושרים, דרישה משירותי הביטחון להשתלט על השלטון בישראל, עידוד סרבנות ואי ציות של הצבא למחוקק, מכות לשוטרים, איום בהפקרת ישראל לאיום האיראני, פעילות אקטיבית למיטוט הכלכלה הישראלית תוך ניצול עמדות כוח של מיעוט עשיר, וזו רק רשימה חלקית. והכול למען הדמוקרטיה.
האמת היא שאפשר להבין אותם, בעיקר אם לוקחים בחשבון שבעיניהם דמוקרטיה היא שלטון של 15 אנשים בגלימות שבכוחם לבטל כל הכרעה של שלטון נבחר. אם זו הדמוקרטיה אז הכול מסתדר והגיוני.
מתנחלת בכרך הגדול
אישה אחת יצאה מאחד מיישובי יהודה ושומרון אל מעמקיה של תל אביב, העיר הגדולה, וכשאנחנו כותבים מעמקיה אנחנו מתכוונים למעמקיה, לתחנת הרכבת, שם מצאה את עצמה תוהה מול בליל השלטים והכיוונים, הגעש והרעש שמסביב. לתומה חשבה שתמצא את דרכה בנקל, אז חשבה.
בצר לה חשבה לפנות למישהו ולשאול אנה תפנה ולאן תלך, אבל נתקפה בחשש. בטח כיסוי הראש הגבוה שלראשה מסגיר יותר מדי פרטים על תפיסותיה ועמדותיה על הרפורמה ומי יודע על עוד אלו עניינים סבוכים שלא נפתרו מאז קום המדינה, ואין לדעת איזו תגובה תקבל כשתבקש עזרה. בזמן האחרון הרי מדברים פה על מלחמת אזרחים, על דם ברחובות, על יד איש באחיו, על לעבור מהצהרות למעשים, ומה לה, אישה פשוטה שנקלעה לכרך הגדול, במאבקים שכאלה.
היא המשיכה ללכת במבוך התחנה. ים עצום של אנשים סביבה, אבל היא חוששת לפנות ולו לאחד מהם. תלתה עיניה בשלטים בתקווה לישועה מהם, היא הרי עברה כבר דבר או שניים בחייה, אז להתמצא דרך שלטים היא בטח תדע, אבל גם התקווה הזו נכזבה. לליבה הסתננה תחושה מבהילה של ילד קטן שאבד בקניון. מה עושים? הנה, מוכר בחנות, אולי הוא יענה וידריך אותה בלי משקעים של עמדות פוליטיות. הלכה, שאלה, והמוכר אמר לה 'לא יודע'. תודה, אמרה האישה, אבל במוחה כבר עברו מחשבות שהעציבו אותה עוד יותר, הוא באמת לא יודע? אולי הוא כן יודע, אבל סתם לא רוצה לעזור לאישה כמוני? מחשבותיה של האישה ניבטו כנראה מעיניה, המוכר הבין כנראה שהוא חשוד בקשיות לב ואמר 'באמת, אני באמת לא יודע', אבל היא כבר חשדה והפכה למבולבלת ועצובה עוד יותר. אינספור אנשים מסביב והיא מרגישה כל כך לבד.
ואז, כשדמעות כבר בקצה עיניה ראתה שוטר. הנה, חשבה, אשאל אותו. שוטר, כך אמרו מזמן, אוהב את האזרח. פנתה אליו, שאלה, וגם הוא לא ידע לכוון אותה אל האוטובוס הנכסף, אבל לידו עמדה אישה שנראתה כמו בבואתה ההפוכה. חצי ראשה מגולח בהתרסה אנרכיסטית, חציה האחר של הקרקפת מכוסה בשערות בשלל צבעים זוהרים, קעקועים צבעוניים החליפו אצלה פיסות של בגד מינימאלי, שגם הוא בצבעים בוהקים אל לב הרקיע, שאיש לא יפספס.
ודווקא היא הייתה זו שפנתה אל האישה המבולבלת שכבר די נואשה מלקבל עזרה, שאלה מה היא צריכה, וכששמעה אמרה שהיא יודעת לאן ללכת והיא גם תלך איתה עד לשם, כדי להיות בטוחה שהיא לא תתבלבל ולא תטעה. זה בסדר, אמרה האישה, תודה, אלך לבד. מספיק לי שהראית לי את הכיוון. אבל המקועקעת הצבעונית לא ויתרה, בואי, נלך, זה מכאן, זה בסדר, הכול טוב.
וכך הלכו שתי הנשים אל התחנה ההיא, שם נפרדו ולאחר דברי התודה נותרה המתנחלת עם מחשבות מעורבות. מסתבר שיש מי שעובד קשה רק כדי שנחשוש אחד מהשני, נפחד, נתרחק ונשנא, אבל בסופו של דבר, עם קעקוע או בלי, עם כיסוי ראש או בלעדיו, תל אביבית או מתנחלת, בסוף בסוף, אנחנו בכל זאת משפחה.
אדישות מסוכנת
כמו בעוד עשרות ישובים אחרים, כך גם בישוב שבו אני גר, מתרגלים התושבים באדישות משונה למתקפת יריות ופיצוצים שמקיפה את הישוב מכל עבר. הכיוון ברור, זה תמיד מגיע מהכפר הערבי השכן צמוד הגדר.
זה קורה לעיתים בבוקר ולעיתים בשעת לילה מאוחרת. זה מתחיל בקול ירייה אחת ומיד לאחריה מחול פיצוצים, קולות נפץ ויריות בבודדת ובצרורות, מחול בלתי פוסק. זר לו ייקלע לאותם רגעים יהיה משוכנע שנחת בשדה קטל, במלחמה של ממש, או לפחות מתקפה של כמה עשרות רעולי פנים חמושים על בתי הישוב. כך לאורך חצי שעה, שעה ולעיתים גם יותר.
אבל אם אותו זר מבוהל ישאל את מארחיו מה קורה פה, אפשר לצאת מפתח הבית? זה לא מסוכן? איך אתם חיים פה? הוא ייענה במבט מעט מתנשא ומרגיע, מבט של רגילים ומנוסים, אל תדאג, ככה זה כאן. הם מקבלים את ציוני תעודת הבגרות שלהם וככה הם מביעים את השמחה שלהם.
תושבי יהודה ושומרון, ולא רק הם, מכירים את התופעה שהפכה לשגרה בתקופה זו של השנה ומקבלים אותה כתופעת טבע בלתי נשלטת או כגזירת גורל. אז מעבר לשאלה למה לא מורידים להם בציון על התנהגות חסרת בגרות, הגיע הזמן להתייחס לאירוע ברצינות. האם האדישות הקבועה שבה מתקבל אצלנו הירי הזה מדי שנה לא יכולה לגרור רעיונות מסוכנים לראש של מישהו מהחוגגים האלה, משהו כמו לבצע משהו מאוד מאוד מסכן חיים (של יהודים, אלא מה?) תחת מסווה רעש ירי החגיגות שלא זוכה להתייחסות? היאהוד יחשבו שזה פיצוצי בגרויות ועד שיבינו שהפעם זה לא, כבר יהיה מאוחר מדי...
והשתדלתי להתנסח באופן הכי מרומז, שמי שלא מבין ולא צריך להבין, שלא יבין, אבל אתם כבר יודעים למה אני מתכוון, לא?
ניצוצות של תקווה
למרות הכול יכול להיות שמשהו חיובי דווקא כן קורה כאן. אנחנו רגילים לתקוף את ההתגייסות התקשורתית למען ההפיכה המשטרית של אהרון ברק, אבל ראוי גם לדלות ממעמקי קבוצות הווטסאפ של עיתונאים, כתבים ועורכים במערכות תקשורת, גם בקשות להתעדכן על מיזמים של אחדות ושיח מימין ומשמאל, על מנת לבחון אופציה לכתבות ופאנלים בנושא. אולי בכל זאת, סימני התפכחות, ניצנים נראו בארץ? את זה נדע ממש בקרוב, אם משהו יבשיל לכדי כתבות של ממש ולא יושלך אל רצפת חדר העריכה.
חשוב לנו לדעת
מאחר והחוק אוסר על פתיחת בתי עינוגים בתשעה באב, האם אנחנו יכולים להבין שמי שבכל זאת פתח את המסעדה שלו יודע שהאוכל שהוא מגיש ללקוחותיו רחוק מלהיות קשור לעינוגים? כי אם גם הם עצמם חושבים את זה כדאי שנדע על כך גם אנחנו ונבחר מקומות אחרים. לא בקלות אנחנו משגרים את כרטיס האשראי שלנו לגיהוץ, ואם זה לא עינוגים אנחנו לא באים.
מה אמרו כאן בעצם?
מה הם אומרים בעצם כשהם פותחים מסעדות בתשעה באב מתוך זעם לא מוסבר על החרדים והדתיים? שהיהדות והמסורת היהודית שייכים רק לדתיים ולחרדים, ולכן נעניש את הדתיים באקט של זלזול ורמיסת מה ששלהם? אני ממש לא רוצה להאמין שככה הם חושבים. הם הרי טוענים לא פעם שהיהדות שייכת לכולם, לא?
סוף עונת האבטיחים
בשם איגוד בוחרי האבטיחים עולה הקריאה לסובלנות וסלחנות מיוחדת בתקופה הזו של השנה. הבוחרים יוצאים להם השוקה ובפיהם תפילה חרישית לשוב עם שלל מתוק שירצה את בני הבית. הם עושים את כל יכולתם כדי לבחור את האבטיח שנראה הכי טוב. הם מתופפים עליו, מטים אוזן של מומחים בעיני עצמם ומאזינים לקול העמום הבוקע מתוכו, מסיתים אבטיח מפני אבטיח, מחפשים במעמקי הדולב את ההוא שעליו עוד אף אחד לא תופף.
הם מתבוננים בגבעול אם ירוק הוא היבש, מחפשים עיגולי שמש בתחתיתו ומודדים את היקף הצהוב כמו מהנדסים מדופלמים, משתמשים בכל רמז ובכל שיטה שמצאו באתרי אינטרנט נידחים, למדו ממומחי אבטיחים ברחבי העולם וגם כמה שהמציאו בעצמם ואת סודם ייקחו בבוא היום אלי קבר, ואחרי כל אלה הם מגיעים הביתה בלב כבד וחוששים שמא כל האלה יקרסו לתוך אבטיח תפל, זקן וחסר צבע, חלילה וחס.
המתח בליבם גואה ככל שנוקפות השעות בהן ממתין האבטיח במקרר לרגעי הפקודה. יש מי מבוחרי האבטיחים שמעדיפים לצאת מהבית ברגע שחיטתו, ולא מטעמי צער בעלי פירות אלא מאימת מבטי הזלזול הננעצים במקרה של פאדיחה. רובם מתעשתים ומתגברים על היצר ובוחרים לקחת את הסיכון ולהישאר בבית למען הסיכוי הלא מבוטל לזכות במבטי הערצה לנוכח אבטיח ראוי לשמו ולתהילתו.
בנקודה הזו, ובעיקר בתקופה הזו, נדרשת הסובלנות שלכם, שאר בני הבית. בתקופה הזו האבטיחים קצת דומים לפוליטיקאים, מבטיחים המון עד שהם נבחרים, ואחר כך, לך דבר לעצים, לאבנים ולאבטיחים. אל תתעמרו בבוחרים. הם עשו ככל יכולתם. זה לא תלוי בהם. זה משהו עם הנבחרים.
שמע מוסר אביך
ומשהו קטן ליאיר לפיד, הוכחה נוספת שצריך להשתמש בלא מעט נרות כדי למצוא מישהו בכנסת ישראל שבאמת מתנגד לתיקון מערכת המשפט, מה שמחזיר אותנו לשאלה הבסיסית – בחייאתכום אחים שלי, על מה המהומה?
ובכן, הנה ציטוט מקטע שמתרוצץ בווטסאפים, דבריו של טומי לפיד המנוח מעל דוכן הכנסת, וחשובים הדברים דווקא בימים בהם יועמ"שיתנו מבקשת לקדם את נבצרותו של ראש הממשלה לקול תשואות ההמונים בקפלן:
כה אמר לפיד האב לחבר הכנסת דאז אופיר פז פינס: "מה שאתה מציע הוא שפקיד יוכל לפטר את ראש הממשלה? אתם לא יכולים לרצות את זה! אני בטוח ששמעון פרס, אם היה יודע מה אתה הולך להציע, היה אומר לך לרדת מזה. אתה לא רוצה להפקיד בידי יועץ משפטי לממשלה את הסמכות הבלעדית והמוחלטת לפיטורו של ראש ממשלה ולסילוקה של ממשלה. תחשוב על כך שיועץ משפטי מתמנה על ידי ממשלה ואז מה קורה, מתחלפת הממשלה, יש בחירות, נופלת הממשלה ונבחרת ממשלה הפוכה, אבל יש יועץ משפטי שנשאר מהשלטון הקודם, ואתה משאיר בידיו את הזכות לפטר את הממשלה. איך אתה עושה דבר כזה? האם הדמוקרטיה לא יקרה לך? אתה רוצה שפקידים יסלקו ממשלות. שפקידים יפטרו ראשי ממשלה?".
כמה פשוט כמה ברור.
בסלולארי של קאטו
קאטו הזקן נחרד ונדהם. לסלולארי שלו הגיע סרטון קצר ועדכני מבית ארץ נהדרת. 'מה???' הוא זעק, 'אתם באמת מתכננים עוד עונה של הדבר הזה? אני כבר צרוד מלהגיד לכם את זה. לא תרחמו עליי? ארץ נהדרת כבר לא מצחיקה. חאלס'.
להערות ולהארות שלכם: [email protected]