כמי שבא בשעריו של בית המשפט העליון במשך עשרות שנים, אני מתבונן בהתנהגותם של השופטים בעת הזאת - אולי, לא כולם - והרגשה של אין אונים אופפת אותי; לעתים, היא גם גורמת לי בחילה מטלטלת.
הם נוטלים לעצמם, עוד ועוד, סמכויות לא-להם כדי לעשות במערכות השלטון כבתוך שלהם תוך שימוש בביטויים "יצירתיים" שהם מייבאים מעולמות מדומיינים. אסתר חיות, בניגוד לקודמיה בתפקיד, אף עושה זאת, לטעמי, ברגל גסה ומתוך בהילות פזיזה כדי להספיק לתקוע , למיטב הבנתי, מסמרים ללא ראש בשיטת המשפט לפני פרישתה.
חזרתה הבהולה מחו"ל מדאיגה אותי במיוחד. היא מעידה על כך, בעיניי, שהיא מבקשת ליטול לידיה את המושכות ולנווט, לשיטתה, את הדיונים בעתירות הפוליטיות שמבקשות לגרור את הערכאה שהיא עומדת בראשה למרכז המחלוקת שבה היא, אסתר חיות, לכאורה, כבר בחרה צד. היא רוצה , מן הסתם, לקבוע את ההרכבים שידונו בעתירות ולהבטיח מועד קרוב לדיונים בהם.
גם מספר השופטים שידונו בכל עתירה ייקבע על ידה. חיות גם רוצה לשלוט, כנראה, בצווי הביניים שיינתנו , אם יינתנו, לבקשת העותרים.
ממש כמו שנהג אהרן ברק בעת שאלפי משפחות גורשו מבתיהן בגוש קטיף ובצפון השומרון. הוא הפך את עצמו לשופט תורן; כדי לשלוט בדיונים על מעצרם של מפגינים. הוא לא השאיר דבר ליד המקרה. חיות לגמרי הולכת בדרכו.
אלה ימים רעים למדינה היהודית. מערכת המשפט הפכה, בעיניי, לשחקן פוליטי. בכיריה, בעבר ובהווה, בראשותו של אהרן ברק, מתגייסים למאבק נגד השינויים הנדרשים כדי להחזיר את האיזון בין שלוש הרשויות.
היועץ המשפטי לשעבר - מי שאחראי, למיטב שיפוטי, ישירות לפארסה המשפטית שמתקיימת בביהמ"ש המחוזי בירושלים - מזדעק מעת לעת כנגד הדיקטטורה-כביכול העמדת לרדת עלינו. הוא יודע שאין שמץ של אמת בדבריו. רק החשש מפני מסקנותיה של ועדת הבדיקה הממשלתית, בראשותו של השופט משה דרורי, מהלך עליו אימים.
הוא יודע שהוא נושא באחריות, לכאורה, לשימוש בתוכנות הריגול שהושתל שלא כדין אצל אזרחים רבים ; במיוחד, אצל מי שניתן היה להניח שאפשר לשאוב ממנו אינפורמציה מפלילה כנגד בנימין נתניהו.
אבל בראש המחנה המבקש, לדעתי, לשמור לעצמו את מוקד הכוח הנמצא בביהמ"ש העליון נמצאת גלי בהרב מיארה.
היועמ"שית יודעת, למיטב התרשמותי, שמינויה נולד בחטא; שמי שעמד מאחורי המינוי המוזר הזה רצה בה רק מסיבות פוליטיות. כשיוריה היו, לפחות, שנויים במחלוקת. עמד על כך הנשיא לשעבר של ביהמ"ש העליון, אשר גרוניס, יו"ר ועדת האיתור. גדעון סער, אז שר המשפטים, ידע בדיוק מדוע הוא רוצה בה. הוא ביקש יועמ"ש שלא יפריע לממשלתו לעשות ככל העולה על רוחה.
יש המדברים על עימות או משבר חוקתי . זה לא יקרה. החוק ברור. הצבא וכל שאר הגופים הביטחוניים כפופים, על פי החוק, למרותה של הממשלה. לא יכולה להיות כל התלבטות בעניין הזה. גם אסתר חיות לא תוכל להושיע את כל חורשי המזימות הרעות.