תנו להם לעזוב. בימים אלו יש לצערי אנשים שמאיימים לעזוב את המדינה או את התפקידים החשובים שהם נושאים במדינה, בגלל שהממשלה פועלת בניגוד לדעתם.
אמנם זה מאד מצער שכך אנשים מרגישים, אבל למרות זאת, אין לנו ברירה אלא לתת להם לממש את רצונם ולעזוב. תנו לכמה עשרות טייסים לעזוב את חיל האויר, תנו לכמה עשרות רופאים לעזוב את החולים, ותנו לכמה חברות הייטק להעביר את הכסף שלהם לחו"ל. אל תרדפו אחריהם, אל תתחננו שהם יישארו ובטח שאל תיכנעו לדרישות שלהם. תנו להם לעזוב.
למה? מדוע אסור להישמע לדרישותיהם? שתי סיבות לדבר:
הראשונה, לחיות בארץ ישראל ובמדינת ישראל זו זכות ולא חובה. אף אחד לא עושה טובה שהוא גר כאן או כשהוא תורם למדינה לפי כשרונו הייחודי. מי שחושב שהוא עושה לנו טובה מעצם העובדה שהוא חי במדינה – נאלץ להסתדר בלעדיו.
שנית, הקמנו את מדינת ישראל כדי להיות עם חפשי בארצנו. סבלנו דורות רבים מכך שאחרים שלטו עלינו בכוח וכפו עלינו את דתם או אמונתם. סבלנו מעריצים ופריצים שהיכו אותנו ופגעו בנו, ובעיקר לקחו מאיתנו את החופש לחיות את חיינו לפי רצוננו. אין שום סיכוי בעולם שנסכים להיות שוב עבדים לבעלי כח ושררה, גם אם הם אחים שלנו.
להיכנע לאיומי הסחיטה של אותה אליטה אלימה – זה לאבד את משמעותה של מדינת ישראל. אם ניכנע לאיומים הללו לא נוכל לשוב ולשיר "להיות עם חפשי בארצנו". לא נוכל להתקיים כמדינה חופשית ודמוקרטית כאשר כל החלטת ממשלה תצטרך לעבור אישור מאותם ארגוני פשע שיכו בנו אם לא נתיישר לפי דעותיהם. מדינה חופשית ודמוקרטית לא יורדת על הברכיים בגלל איומי פרוטקשן.
המיעוט מתוך השמאל שמוביל כעת את המחאות, הוא לא מיעוט שמעונין שקולו ישמע בנוסף לקולו של הרוב, מדובר במיעוט קטן שמעונין שרק קולו ישמע והוא סותם את הפה לרוב הציבור כבר שנים רבות. לא מדובר במיעוט שרוצה שיכבדו אותו, מדובר במיעוט שבז מעומק ליבו לכל מי ששונה ממנו. ובעיקר, לא מדובר במיעוט שדואג שזכויותיו ייפגעו, אלא במיעוט שנוטל מהרוב את הזכויות שלו, ובראשן – את הזכות הדמוקרטית שבה העם הוא הריבון של עצמו, והרוב הוא זה שמנהל את המדינה. לזה לא נסכים.
חשוב למצא דרך לאחד את עם ישראל ולהעצים את רגש האחווה ביננו. רוב מוחלט של תושבי המדינה אוהבים אחד את השני למרות השוני והמחלוקות. הערבות ההדדית בתוך עם ישראל היא כל כך חזקה והיא לא דבר שאפשר לערער אותו או לפגוע בו. אנו פוגשים בה למשל בכל עת שאנחנו במצוקה או בצער. אבל לא ניגשים לטיפול זוגי כאשר אחד מהצדדים מאיים באלימות אם דרישותיו לא יתמלאו. זו לא זוגיות, זו אלימות במשפחה.
האם אין אני פוחד שמא המדינה תפגע מכך? האם בקריאה שלי אין סכנה למדינה? התשובה היא ממש לא. אמנם הם רוצים שנפחד, אבל בפועל אין מה לחשוש מהם מכמה סיבות:
הראשונה, רובם המוחלט לא יעזבו את הארץ. כל מי שיש לו משפחה רחבה בארץ, ילדים וחברים, יודע שזה מאד לא פשוט לעזוב את הארץ ורוב האנשים לא יעשו זאת. אולי מעטים יעזבו, אבל זה לא יפגע במדינה.
סיבה שניה, מבחינה מקצועית, לא כל רופא ימצא מחר עבודה בחו"ל, זה לא כ"כ פשוט. בעיקר כאלו שהגיעו בארץ למעמד גבוה ולמשכורת גבוהה – הם לא יוותרו על כך בקלות, ולא יפנו להתחיל קריירה חדשה בחו"ל.
טייסים שקשורים רגשית לחיל האויר לא יוותרו כל כך מהר על הזכות שלהם לטוס. הם גם לא יפקירו את הבטחון של הבית שלהם. אם ח"ו מחר נסראללה יחליט לשלוח טילים לישראל, הם כנראה יגיעו לתל אביב ולא לשומרון או לבאר שבע. והם יודעים זאת.
גם עזיבה של מספר חברות הייטק לא תקריס את הכלכלה כאן. בסופו של דבר הכלכלה של המדינה לא תלויה אך ורק בהייטק, ובין כך יש מספיק חברות הייטק שיישארו.
סיבה שלישית, במשך שנים רבות השמאל דאג שרק אנשים משורותיו ימלאו את התפקידים הבכירים בצבא ובמדינה. אנשי השמאל יודעים שברגע שהם ינטשו את עמדות הכח – לא ישאר ואקום וקבוצות אחרות במדינה ישמחו להכנס לאותם תפקידים – בצבא, ברפואה, בכלכלה ובתרבות. אותו קומץ אלים מהשמאל הוא אמנם לא מוסרי אבל הוא לא טיפש. הוא יודע בדיוק מה יקרה יום אחרי שהם יעזבו. המדינה לא תקרוס, היא פשוט תמשיך להיות מובלת בהצלחה על ידי אנשים אחרים.
לסיום, מדינת ישראל ואזרחי ישראל מצויים בימים אלו תחת מסע הפחדה ואיומים שכל מטרתם לזרוע פחד ואימה. אלו לא איומים ממשיים, אלא רק איומים. איומים שכל תפקידם להפחיד אותנו כדי שניכנע לדרישות אלו שמנסים לחטוף את המדינה מאזרחיה. מה הפתרון? להפסיק לפחד. לתת להם לממש את האיומים שלהם - ולהראות להם שאנחנו לא מנהלים משא ומתן עם חוטפים. רק אחרי שהם יראו שהציבור בישראל ומנהיגיו לא מפחדים מהם, יפתח פתח להדברות רצינית ועניינית. אבל עד אז - תנו להם לעזוב.