1. האקטואליה הסוערת סיפקה רגע קומי מיוחד במינו. זה קרה כשהשר ד"ר קרעי ישב ברכבו מול עדת מפגינים שבאו לכבדו בנוכחותם הצעקנית. שר התקשורת בחר להעביר להם דברי כיבושין - דרך מגאפון, היישר מרכבו. הוא הסביר למפגינים מהי דמוקרטיה וכו' - ואני הקטן מצאתי את עצמי צוחק צחוק גדול שלא הצלחתי להפיק מאקטואליה, מזה זמן רב. היתה כאן סיטואציה קומית שהתרחשה מאליה בלי ללעוג לצד השני.
למעשה, כל צד בסצינה עשה את שלו. המפגינים (שאפשר לחלוק עליהם) המשיכו לצעוק את שלהם וקרעי (שאפשר לחלוק עליו) - אמר את דבריו. בכניסה לקומדיה לא נדרשה הזדהות עם 'אחד מהצדדים' כדי לצחוק, ברוח טובה, מהסצינה. כיום, משום מה, איש אינו מייצר עבור הגוונים השונים בעמנו צחוק נקי מאג'נדות שישחרר אותו ממועקת האקטואליה, למרות שזה בדיוק מה שאנחנו צריכים עכשיו.
2. כבר תקופה ארוכה שאנחנו שוחים במיים עכורים ואין מציל. זה לא סוד שרוב העם שלנו רוצה שלום, בשורה התחתונה, יותר מכל דבר אחר. הויכוחים המעייפים ישארו על כנם גם ככה, אז למה אי אפשר להתייחס אליהם מדי פעם גם בקלילות? קחו את הסיטואציה של קרעי; האיש פוגש מולו מפגינים זועמים וכל העסק היה יכול להפוך בקלות ל"סערה" מהסוג הגאנרי, המשעמם והמתסיס. כלום לא היה יוצא מזה מלבד אחיזה חזקה יותר של 'תומכי' ו'מתנגדי' איש איש ודעתו. בלי להמעיט מחשיבות שוק הדעות - הדרך לחיים משותפים עוברת דרך בדיחה טובה. הרי גם ככה נאלץ לחיות כאן ביחד תוך כדי שביננו צועקת תהום דעות פעורה, אז למה לא הומור עכשיו?
3. לצערנו, מזה שנים שתוכניות בידור וסאטירה עושות צחוק מבני אדם. העלבות ע"ג העלבות יוצאות להחשיך את העולם בשם אלילי הצדק ו'הביקורת'. גם כאן, הדיון נסוב דרך פריזמה של ימין ושמאל. בימין אומרים שהחיצים הסאטיריים בעלי ראש שמאלני ויצרני הבדיחות טוענים שהם עושים את עבודתם נאמנה וצוחקים גם על השמאל.
מדובר בויכוח עתיק שבו הנקודה המפוספסת היא חסרונו של 'הומור יהודי' שאינו שייך כלל לענייני שמאל וימין, אלא לאמות מידה מוסריות אחרות לגמרי ממה שמקובל היום בשמאל, בימין ובעולם. במסגרת 'הומור יהודי' לא צוחקים על בני אדם 'מהשמאל' או 'מהימין'. בדיוק ההיפך. נזהרים בכבוד הזולת ומייצרים במקוריות הומור חד יש מאין. כזה שטרם נראה כמותו (כמעט).
4. ההומור היהודי שאנו זקוקים לו נואשות מבוסס על סיטואציות והגחכה של 'דברים לא טובים', לכל הדעות. אמת: הרבה יותר קשה לייצר אותו אחרי שהתרגלנו קצת שבשביל לצחוק צריך דמות כלשהי לחבוט בה בציניות. אך רק 'הומור יהודי' מהסוג השכוח מסוגל לשמח את העולם ולתקן אותו, בו זמנית. במלחמה על התודעה, אפשר לומר שאת האווירה הלעגנית והצינית חלקים בימין אימצו בייתר שאת, בלי לשים לב. כאילו שאם מדובר ב'שמאלני' מצווה להגחיך אותו על כל שעל וצעד. הימין המאמין המשתדל לשמור מצוות, שאמות המידה המוסריות שלו מחוברות באמת ל'ואהבת לרעך כמוך' - נשאר חמור סבר. בלבד.
עם לופ טענות שאיש אינו מקשיב להן ובלי קמצוץ הומור כשר למהדרין לטיהור קנה המועקה. אך אל דאגה. אנחנו מאמינים בני מאמינים ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים. בורא המציאות חס, מרחם ויוצר לנו סיטואציות מצחיקות מאוד שירעננו את השיח המעיק. אולי גם יום אחד יקום יזם בשר ודם ויבין שיצירת הומור יהודי אקטואלי עם תקציב ראוי זה צו השעה. בעיקר עבור הימין המאמין שמדיר אוזניו ועיניו מהומור הלעג הנדוש שבאין אלטרנטיבה - נעשה לנו כהיתר.
הכותב הוא קופירייטר, מגיש ושחקן. במאי הסרטים 'מדריך למתבונן האמיץ', 'רווק עם אלוקים' וסדרת הרשת 'גלעדי ימכור אותך'.