ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה התקשרו היום (חמישי) לחגית ריין, אמו של רס"ן בניה ריין הי"ד, שבמהלך אזכרה לבנה דיברה בכאב על הקרע בעם ועל תופעת הסרבנות.
נתניהו אמר בפתח השיחה: "חגית, אנחנו מאוד התרגשנו לשמוע את הדברים הבאמת נוכחים שלך על המאבק בסרבנות, שזה בעצם מאבק על הקיום של המדינה שלנו, ומי כמוך יכולה לומר את הדברים האלה בעוצמה ומעומק הנשמה"
"אנחנו רוצים להגיד לך שרבים, רבים, רבים בעם ישראל איתך ושתמשיכי. זה חשוב לכולנו, חשוב לעתיד של המדינה שלנו".
חגית ריין אמרה לנתניהו: "קודם כל אני עוד מתרגשת שאתם מתקשרים אליי, אתה ואשתך, ואני מסכימה עם כל מילה. תודה רבה על החיזוק כי אני לא כזו שאוהבת פרסום ותקשורת, זה מאוד היה לי קשה אבל הרגשתי שזה פשוט מדם ליבי. אני כל שנה מספרת לבניה בבית הקברות מה עבר עליי השנה, והשנה זה מה שעבר עליי והייתי צריכה לשתף אותו".
"אני לא חשבתי שזה ייצא החוצה, זה לא מפריע לי שזה יצא כי אני כל הזמן פועלת בזה מול הרמטכ"ל, אני עושה את זה ישירות כל הזמן. אני לא רוצה להפריע לך אז אני לא פונה אליך, אבל אני עושה את זה כל הזמן כי אני חושבת שזה פשוט בדמנו ובנפשנו".
"אני חושבת שבניה וחבריו נמצאים ליד כיסא הכבוד, והם יכולים לבקש מהקב"ה שיחזור להיות פה שקט ושכולנו נמשיך להיות כאחים, גם אם לא מסכימים בדעות, וזה בסדר. כולנו אחים, ויש לנו אויב משותף בחוץ - לא בפנים".
שרה נתניהו אמרה בשיחה: "חגית את מאוד מרגשת אותנו, ואני חייבת להגיד לך אישית שאני באמת מסכימה עם כל מילה שלך. אני חושבת שבניה בטוח גאה באמא שלו, כמו שאת בטוח גאה בו. כולנו שמענו עליו".
ראש הממשלה חתם את השיחה ואמר: "רציתי להגיד לך שני דברים: א׳, שאת אף פעם לא מפריעה לי ואת יכולה לפנות אליי מתי שאת רוצה. והדבר השני, שאת אישה מאוד אמיצה, וזאת תכונה אולי בסוף הכי חשובה. זאת אומרת - היושר הפנימי ואומץ הלב מול מסע של הכפשה ושקרים ודברים אחרים. אומץ הלב שלך הוא למופת. אנחנו מאחלים לך ולשמעון ולכל המשפחה את כל הטוב שבעולם, ואנחנו תמיד זוכרים את בניה, תמיד".
באזכרה במלאת 17 שנים לנפילת בנה, התייחסה חגית ריין למצב הפנימי בישראל על רקע הרפורמה המשפטית.
היא פתחה בשיר "אין לי ארץ אחרת" ואמרה: "כששואלים אותי בחודשים האחרונים מה שלומי, אני עונה כמו בשיר של זלדה, ששלומי קשור בשלום המדינה. כך חינכו אותי הורי וכך חינכנו אתכם, בניה שלי. השתדלנו מינקות להסביר לכם שבאתם לעולם כדי לתת ממה שיש לכם, לעזור למי שצריך, הכלל לפני הפרט והמדינה לפני הכל ולה ניתן את הכל".
"ביום הגיוס, כשבכיתי בבקו"ם, לקחת אותי הצידה ואמרת לי: 'אמא, חינכתם אותנו לתת הכל, ולפעמים הכל זה הכל - ואת זה תזכרי'. אז כן, אני זוכרת. ועוד איך זוכרת. ביום יום אנחנו משתדלים להמשיך לעבוד את ה' בשמחה, לבנות, לחנך, להתנדב, ללוות משפחות שכולות. למלא את החלל שנוצר עם עוד עשייה ועוד דברים - כבר שבע עשרה שנים", סיפרה.
לדבריה, הכוח הגדול להמשיך, פחת בחודשים האחרונים. "אנחנו מודים לקב"ה שנותן לנו כוח כל יום מחדש. אבל, בחודשים האחרונים, המדינה שינתה את פניה. הפגנות אלימות, חסימות כבישים, שורפים צמיגים, אמירות לא נעימות כמו 'אתם לא אחים שלי' ואפילו ירקו עלי. ואני שואלת אותך בניה: לשמוע מלים כמו 'את לא אחותי' - אני צריכה לספוג משפטים כאלה פוצעים אחרי שנתתי את היקר לי מכל לאחים שלי ולמדינה שלי? זה כמו חץ עם רעל שפוגע בתוך הלב, מדמם, ומשפריץ דם ומוציא את כל המוגלה וכל מה שהיה לפני שבע עשרה שנים פורץ החוצה. כל מה שאנחנו מנסים לכסות אחריו ביום יום".
"הם עוד קוראים לעצמם 'אחים לנשק'. אז הם אחים או לא? אני עונה להם: אתם אחים שלהם - תמיד. אני רוצה לקרוא לכם, במקום אחים לנשק - אחים לחשק. כשמתחשק לכם אתם באים, כשמסתדר לכם עם השלטון תבואו. לי אגב, זה לא מתאים. תמיד באים", הוסיפה.
היא ציינה כי "יש מושג חדש של 'כוח קפלן'. אני מכירה מושג אחר: 'כוח בניה', זה הטנק שלך שביצע אינספור חילוצים. ומי היה הכוח בטנק? אחים שלך מכל עם ישראל. אורי גרוסמן, הבן של דוד גרוסמן, סופר ומשורר מהשמאל, אדם גורן מקיבוץ מעברות של השומר הצעיר, אלכס בונימוביץ', עולה חדש מרוסיה, ואתה מתנחל ימני דתי. כולכם נלחמתם יחד למען מטרה אחת - להגן על עם ישראל. אני גאה בך שסירבת פקודה והתעקשת ונכנסת בכוח למלחמה - למרות שאמרו לך ללכת הביתה. הכרתי עד היום כל מיני סיירות. עכשיו שמעתי שיש 'סיירת סירוב' - סירוב לבוא למילואים. בושה. בושה. ללכת למילואים בצבא ההגנה לישראל זו זכות ולא חובה".
היא סיפרה מדוע החליטה לדבר באזכרה דווקא על הנושא הזה. "ולמה אשתוק אחרי שארצי שינתה את פניה? אחרי מלחמת לבנון, עם כל הבלאגן והכישלונות, לא יצאתי להפגין, לא צעקתי. אמרתי בארבע עיניים למי שצריך בשיחה פרטית מה שלדעתי אפשר לשפר וללמוד למלחמות הבאות. הרי אתה יצאת למלחמה בשם ה' צבאות בשביל עם ישראל כולו ולא בשביל רמטכ"ל כזה או ראש ממשלה אחר. הם היו ה'מנהיגים' בזמן הלא נכון ובמקום הלא נכון".
"מדוע אני אומרת את זה בקול רם אחרי שעד עכשיו שתקתי? כי דווקא ראש הממשלה לשעבר,הרמטכ"ל לשעבר, ראש אכ"א לשעבר וכל הלשעברים שהיו בזמן מלחמת לבנון השנייה הם ראשי המחאה, שקוראים לסרבנות ולמרי אזרחי, הם החלוץ לפני המחנה. ראש הממשלה לשעבר שקורא לאמריקה להכתים את ישראל הוא אותו אחד שאמר ערב המלחמה שאם ננצח בלבנון השנייה נמשיך בהתכנסות ביהודה ושומרון - מילה מכובסת לגירוש. כמו שעשו בראשותו בהצלחה נוראית בגוש קטיף".
"אני זוכרת שהספקתי לשאול אותך בניה, 'מה, אתה תגרש אותנו מהבית? הרי אתה לא מסרב פקודה'. והוא ענה לי שיש עוד שליחויות במדינה ישראל. אני זוכרת שהיה לי חם בלב מרוב גאווה, שאתה חושב על השליחות הבאה ועל התרומה הבאה למדינה ולא על 'מה מגיע לי'. אני בימים אלה מזכירה לעצמי שאנחנו בבירור עמוק בחברה הישראלית. מי אנחנו, מה הזהות שלנו, האם אנחנו מדינה יהודית-דמוקרטית או מדינת כל אזרחיה ח"ו. אני מבקשת ממך בניה, שתנדנד את כסא הכבוד, תבקש מהקב"ה שהבירור הזה שהוא כל כך כואב ומדיר שינה מעיני, שלא יהיה בהרבה ייסורים ושיהיה ברחמים. אני מתפללת שיבוא יום ואוכל לנשק את כל האחים לנשק, כי כולם אחים שלי ואין לנו ארץ אחרת", סיכמה.